תסמונת אכילה לילית night eating syndrome

מתוך-->כדאי לדעת-->תסמונת אכילה לילית night eating syndrome

אכלני הלילה - לא עוד "אופי חלש" ו"העדר כח רצון". זה הזמן להפרד מרגשות האשם!!

תסמונת אכילה לילית הינה תסמונת חדשה יחסית, שתוארה לראשונה בשנות החמישים, אך הוגדרה רק לפני עשר שנים, גם כהפרעה במצב הרוח וגם כהפרעת שינה.

מאפייני התסמונת הם:

• חוסר תאבון בשעות הבוקר ודחיית הארוחה הראשונה למספר שעות לאחר הקימה

• אכילת יתר בשעות הלילה – יותר ממחצית מכמות הקלוריות היומית

• התעוררות וקימה לצורך אכילה, לפעמים ללא מודעות לשעת ועצם האכילה, לפחות פעמיים בלילה.

• מתח נפשי, חרדה, דיכאון ותחושות אשם בנוגע לאכילה.

• נדודי שינה.

• אכילת הלילה עשירה בפחמימות.

• האכילה אינה התקפית כבבולמיה, אלא מחולקת למנות קטנות ותכופות.

טריגרים ספציפיים לסינדרום הם דיכאון, חרדה, שעמום, דיאטות ממושכות ודימוי עצמי נמוך.

דיאטה לא מאוזנת, הכרוכה בשעות צום ממושכות מעודדת אכילת פיצוי ויכולה להוות טריגר לסינדרום. דיכאון, חרדה, שעמום ודימוי עצמי נמוך, ככל מצב רגשי ירוד, מעוררים את הצורך הנפשי בפיצוי ובכך מהווים טריגר לסינדרום.

לסובלים מתסמונת האכילה הלילית יש שינויים אופיניים בהורמונים הקשורים לשינה, רעב וסטרס. הורמון השינה, מלטונין, שבמצב רגיל עולה בזמן השינה, נמצא ברמות נמוכות בקרב בעלי הסינדרום. באותו אופן, גם רמת הלפטין אינה עולה בשעות הלילה. מכיוון שלפטין הוא הורמון מדכא רעב, יתכן ורמתו הנמוכה היא האחראית על הרעב הלילי. קורטיזול, הורמון העולה בזמן סטרס נמצא גבוה באנשים אלה לאורך כל היממה.

ההנחה היא, שמטרת האכילה בלילה היא להעלאת רמת הסרוטונין במח שעשויה לתרום לשיפור מצב הרוח ולהרדמות וכן להרגעת המתח. במילים אחרות, האכילה בלילה מהווה דרך של הגוף לטפל בעצמו.

התסמונת קיימת בכ  1-2% מהאוכלוסיה ואופיינית בעיקר לנשים צעירות. בקרב הסובלים מהשמנה, התסמונת מהווה כ 10%.

הטיפול בתסמונת מורכב מטיפול תרופתי, תזונתי והתנהגותי.

הטיפול התרופתי שנמצא כמסייע שייך לתרופות מעלות סרוטונין (אנטי דיכאוניות) ותרופות אנטי אפליפטיות.

טיפולי הרפיה יכול לסייע בהפגת המתח ובהרגעה.

תפריט אכילה מאוזן המתחיל משעות הבוקר, ארוחת לילה המכילה פחמימות, כמו כריך או קורנפלקס עם יוגורט או חלב, כחלק מהתפריט, יכולים לצמצם את אכילת הלילה ואף להוביל להרזיה.

טקס סיום אכילה, המופיע באופן חזרתי, יכול לעזור גם הוא. כך למשל, שתיית תה לאחר הארוחה האחרונה או יציאה להליכה, שנערכים באופן קבוע לאחר ארוחת הלילה יכולים לסייע במעבר מהתנהגות אחת (אכילה) להתנהגות אחרת (מנוחה, הכנה לשינה...)

ואולי לא פחות חשוב: הכרה בתסמונת כבעיה בעלת מרכיבים פיסיולוגיים והפרדות מרגשות האשם והלקאה עצמית הינם שלב הכרחי בהתמודדות ובהצלחת הטיפול.

חזרה לרשימה