אוכל של אמא אשמה

מתוך-->כדאי לדעת-->אוכל של אמא אשמה

מארגז חוויותיה האישיות של אמא עברייה המתזזת בין עבודה, ילדים, בית ו....הס מלהזכיר, הגשמה עצמית. ומה לכל זה ולתזונה נכונה?

יום אחד, קמתי והחלטתי שאני הולכת ללמוד. נטורופתיה, במכללה בכרכור. צנחתי באמצע סמסטר לכימיה, מדעים, דיאטה ודמיון מודרך ומתברר שיש לי עוד הרבה מה ללמוד ולהשלים.... שנים רבות אני חולמת ללמוד שם אבל, הילדים, הבעל, הבית... תירוצים  שונים מנעו ממני לעשות את הצעד.                                            

רק לרקע, אני מה שהאמריקאים היו מכנים AT HOME MOM. רק שאני גם מנחת קבוצות תמיכה להרזיה, כותבת (במגזין ובעיתון הארץ) ומנסה בשארית כוחותיי לעשות פעילות גופנית יומיומית ולשמור על תזונה נכונה.

זה קרה בטעות. קבעתי פגישה, גייסתי את כל הפטורים שלי מהלימודים, התייצבתי ונרשמתי. הרגשתי כאילו נוריתי מלוע של תותח ללימודים האלה.

"האהבה העצמית שלך לוקה בחסר" אמרה לי המרצה שלי לקורס בדמיון מודרך וגורו בתחום, בסוף השיעור השני. "איך יכול להיות?" שאלתי את עצמי בלב "איך אני, שזכיתי לאהבה שלמה ומוחלטת, גם אם בעייתית  וחונקת לעתים, מאמא – יכולה שלא לאהוב את עצמה? שלא לדבר על בעלי שטוען שהוא אוהב אותי. מה, הכל סתם? ובשביל זה באתי? ספרי לי משהו חדש או לפחות מה אפשר לעשות עם האינפורמציה רבת הרבדים הזו."

גלגלי המוח שלי התחילו לעבוד. ראשית, לא כל מה שאומרים לך נכון.  שנית – הסתכלתי על עצמי. לבושה בטרנינג מהוה מעט, שערי זועק לתספורת ואולי לעוד כימיקלים, עיניים לא שמחות, "האם נשארת לך אנרגיה לטפל בעוד משהו מלבד בילדים?" שאלתי את עצמי. כנראה שלא....

בהיסטריה, קבעתי תור במספרה, התלבשתי יפה והתחפשתי לאחד האדם. המחמאות שקיבלתי רק הגבירו את התסכול שלי.

כנצר לנשים שהעלו את ההזנחה החיצונית והבריאותית שלהן לדרגת אומנות, עדיין אין לי מושג איך אמא שגם עובדת וגם מתרוצצת כמו משוגעת להביא לחוגים, להחזיר, לזכור חולצה לבנה כשצריך, לקנות עיפרון מכני בקוטר 0.7 (או 0.5? לא זוכרת), לנחם לבבות שבורים, להכיל תסכולים, לנסוע ל'ערוגות רבקה' כדי לאסוף סווטשרט שנשכח, להיות בשביל כולם בסבלנות ובסבר פנים נורמלי ועוד ועוד, מסוגלת לדאוג לציפורניים אדומות ולכך שהגרביים של עצמה יהיו באותו צבע בבוקר? ומה עם האימהות לתינוקות? ומה אם חלילה יש גם בעיות, בריאות או אחרות?

אני חושבת שבאמת מגיע לנו צל"ש.

אני מבקשת, להעלות על נס את פעלה של האישה העברייה ולחזק אותה על הבחירות שלה.

מריה שרייבר, אשתו של שוורצנגר, נוהגת לעשות אירוע שנתי גדול ולציין כמה נשים ידועות וגם לא, על עשייה בתחום מסוים. היה משפט אחד שממש הדהר בי זמן ארוך. היא אמרה כך: "לא משנה במה בחרת. אם בחרת להשקיע בקריירה, מצוין, את מקור להשראה של מימוש עצמי ופרנסה. אם בחרת להיות אמא בבית, זאת גם בחירה לא פשוטה וראויה להכרה, כבוד והערצה."

ותרשו לי להוסיף שגם אם הבחירה היא לעבוד במשרה חלקית שמאפשרת השקעה בילדים ובמשפחה –אזי גם כן : אשריך ואשריהם.

הרי כולנו יודעים שאין דרך אחת שאם בה נלך הכל יהיה בסדר. גם מעורבות יתר וקרצוץ לילדים לא ממש מועיל (מניסיוני). אני ממליצה לכולם, לא משנה מה הבחירה, להכין קצת כסף בצד לממשיכיו של פרויד....

אז אני שמחה לבשר לכם בגאווה שאני הפכתי באחת לאמא עם רגשות אשם.

לפתע, מצאתי את עצמי, כמו בסרטים, מתחילה לקנות, מתנות וממתקים ואז עצרתי בחרקה מחרישת אוזניים.

מה ילדים לומדים מזה? שמגיע להם פיצוי? מה פתאום, ההיפך, הם הרוויחו. אמא יותר שמחה, פחות מרוטה, שיכולה להתפתח וללמוד ו... נכון, קצת פחות זמינה. לא נורא. יותר זמין ממה שהייתי זה כבר פתטי למהדרין.

ואם אני מחברת את הנושא הזה לעניין האכילה הבריאה:

מה אני מנסה לומר? גם אם את אמא שמגיעה מאוחר, עדיין זכותך וחובתך להעניק למשפחה מזון בריא. אני יודעת שזה נשמע סטריאוטיפי. אצלנו אני דואגת למזון. למרות שבעלי מדי פעם מפתיע אותנו בתבשיל מדהים.

אם את כל כך עסוקה עד כדי כך שאין לך זמן לזה, אני תקווה שאת יכולה להרשות לעצמך עזרה בתחום ואז לפי הנחייתך ייעשו הדברים.

כדאי שיהיו במקרר פירות וירקות בשפע, המזון המוכן – טוב לו במרכולים, בפריזרים הענקיים ובמקררים.

ניתן בשעה שבועית – להכין מזון לכל המשפחה.

לא לחטיפים ללא הגבלה, הם עתירי קלוריות, לא בריאים ויש מחקרים הטוענים לקשר בין מזון קלוקל (חטיפים ומזון מעובד) לבעיות קשב וריכוז.

העובדה שאת לא נמצאת פיסית בבית, לא נותנת איזה 'קארד בלאנש' – כרטיס חופשי לבלגן.

 אני מאחלת לכם פתיחת עשור מוצלח, ראש מורם וחיזוק חיובי לנשמה.

ובעלי מוסר לגברים: עוד לא נמצא מישהו שידברר אותנו....

לימור עברון גילת

מנחת קבוצות תמיכה להרזיה בדיאטהקלאב

חזרה לרשימה