כולנו חושבים שהשמנה זה דבר שמטריד רק אותנו בני האדם, אבל כדרכנו אנו טועים. גם כלבים יכולים להיות שמנים, עגלגלים ורזים.
הוטרינר שמטפל בכלבתי העיר את תשומת ליבי כי הכלבה כבדה מידי ועלי להעבירה דיאטה וכשאמרתי הכיצד, הוא הסביר לי, כי עלי לתת לה רק אוכל יבש ובכמות מדודה מותרת. אבל איך אסביר לו שאיני מסוגלת לראות את כלבתי תוקעת בי זוג עיניים גדולות חכמות ומבקשות, בעוד אני אוכלת מה מהדברים אותם היא אוהבת.
איך אסביר לו שכשאני מגיעה הביתה מאוחר שפוכה וכל מה שאני רוצה זה לנוח מול מחשב, עיתון או ספר והכלבה יושבת לידי עם עיניה הגדולות והחכמות ומבקשת לצאת לטיולה היומי שלוקח שעה מחיי, מחייב אותי לצעוד במרץ ולהזיז את גפי, אני פותרת זאת בלתת לה פיצוי על כך שהערב לא נלך, אלא נעשה צעדה רק בדמיון ובפנטזיה ומהו הפיצוי, אם לא חתיכת פסטרמה, או גבינת קוטג’. וכך, כדרכו של עולם, עוד חתיכת פסטרמה ועוד כף קוטג’, מתחברות אחת לשניה, נכנסות לפיה של כלבתי ותופסות מקומן אי שם בבטנה ובירכיה- שם בדרך כלל כלבים משמינים. אם לא ידעתם, הירכיים של הכלב/ה אמורים להיות מחוטבים ורזים וכשהכלב/ה משמין/ה החיטוב קטן, מה שלצערי קורה לכלבתי. את המסמר האחרון בארוני, דפק היום שכן שקרה לכלבתי “בואי חמודה, שמנמנה”.

ולמה אני מספרת זאת לכם, כי תמיד אמרו לי שהכלב הוא ראי של בעליו (כמו הילדים שהם ראי של הוריהם) ולצערי, אצלנו, זה נכון- כלבה שמנמנה ובעלים שמנמונת.