שלום. שמי אורן.
אני בתוכנית מאז 2004, כלומר שש שנים. ואוו – איך הזמן רץ.

כילד קטן – לא זכור לי שהייתי שמן במיוחד. זה התחיל פתאום מתישהו בסביבות גיל 11 – 12.
באחד מה- "חופשים הגדולים" של הקיץ. אז נתקפתי בהשמנה. כלומר באכילה לא מבוקרת. תקף אותי הבולמוס.

ומאז נחשבתי – לפחות בעיני עצמי – ל"שמנמן פלוס".
מאז היו תקופות טובות ופחות טובות.
במהלך התיכון (נדמה לי בכיתה ט' או י') הייתי במסגרת של שמירת משקל לנוער, בה הצלחתי להוריד 12 ק"ג.
גם התגברתי על קשיים בלימודים שהיו לי עם המעבר לתיכון והתגאתי בעצמי. הרגשתי טוב.

א-ב-ל אז צה"ל קרא לי, לפני שהייתי מוכן בכלל (היום החבר'ה באים הרבה יותר מוכנים).
המסגרת "בלעה" אותי, לשירות שהיה ארוך ומתסכל מבחינתי. ומזה יצאתי עם כ- 15 – 20 ק"ג עודף.

מתי התגבשה בי ההחלטה ש- "זהו, חייבים לעשות משהו"? ממש אחרי שיצאתי מהצבא.
בתור סטודנט אחרי השחרור הלכתי לבריכת האוניברסיטה ולמכון כושר. אפילו למדתי טאקוונדו!
במשך שנים – אולי עשור – העדפתי לחשוב שרק פעילות גופנית "תעשה את זה".
אבל לקח זמן עד שהייתי מוכן להתמודד עם יחסי עם האוכל והאכילה.

האסימון נפל בסביבות גיל 30. גיל 30 זה כבר סופית לא ילד!
אמרתי לעצמי – אני רוצה להגיע לגיל 90 פלוס – ובריא!

ואז קיבלתי מקרובת משפחה את המידע על הקבוצה בגבעתיים. בעיקר שבחים למנחה.
לא עשיתי המון דיאטות, רק אז-  בגיל העשרה.
הייתי בטוח שאני בא בסך הכל להוריד כמה קילוגרמים. לא יותר.

בינתיים הישתנו חיי.
החלפתי מקום עבודה למקום שמאוד רציתי; סןף סוף עזבתי את בית ההורים; התחתנתי.

אשתי ואני הכרנו עוד לפני שהתחלתי בתוכנית – והיום היא באה איתי ומצליחה מאוד.
אבל לה יש כאן בלוג משלה – אז אתן לה לכתוב על עצמה. (חפשו את מיכל )
ואני גיליתישמדובר לא רק בסתם שינוי בתפריט, אלא במשהו הרבה יותר כולל ומהותי. בשתי מלים קטנות גדולות – "אורח חיים". ועל זה בעצם יש כל כך הרבה מה לכתוב.

טוב… אז שיהיה שבוע נפלא לכולם.