הדרך ארוכה ומפותלת…
אבל אני נופל וקם בראש מורם!, פעם כשהתחלתי את התכנית חשבתי בתמימותי, שאפשר לעשות אותה בלי ליפול, למה ליפול? או אפילו למעוד?
הרי אין סיבה יש כל כך הרבה אוכל, ואם מקפידים על התכנית, כל היום רק אוכלים, יש מנה מותרת פעם בשבוע. אוקיי זה היה בהתלהבות של ההתחלה, ואז כשהייתה נפילה, כנגד 3 פעמים בשבוע ספורט הייתי מכפילה ל6 פעמים וזה היה מסתדר כי לא הייתה עלייה במשקל אז הכל בסדר…
הייתה תקופה שכל נפילה, הייתה אסון זהו "לא משחקים ושוברים את הכלים" עד הפגישה השבועית של הקבוצה חגיגה שלמה (ולפעמים כאילו בלי כוונה מאחרים),
ואז עליה כזו גדולה במשקל, שעכשיו יש מוטביציה מאוד גדולה לשבוע נקי וטוב, כמה אפשר לחגוג? כמה יכולה הבטן לכאוב? ובפנים באמת לא ממש טוב…
חלק רציני בהתתפכחות והקבלה שלי את היותי "שמנה", תמיד יהיו מעידות אפילו נפילות, הן יצטמצטו בתדירות, בכמות, במשך הזמן, אבל הן לא בלתי נמנעות,
כל החכמה לדעת לא להפוך את העניין לאסון ולהשחיר את הכל, וגם לא צריך מייד לחשוב איך לתקן את הנזק, מקסימום תהיה עליה קטנה או גדולה במשקל וזה קצת יכאב וזה גם מגיע לי, ואולי יעודד בפעם הבאה לעשות טוב יותר את התכנית, להתגבר יותר ולוותר על הנאה ריגעית לעומת מטרה קבועה מושגת לטווח רחוק…
או אפילו תהיה ירידה במשקל אבל בפנים אני יודעת שזה לא מגיע לי, ולא צריך לשמח אותי אז "הצליח" לי ולא נראו הנפילות, אבל הן היו וההרגשה שלי צריכה להקבע על פי ההתנהגות ולא לפי איזה משקל חצוני שלא תמיד מראה את העבודה השבועית לטובה ולרעה. הייתה תקופה שבקבוצה מיד אחרי הסבב של הירידות עליות במשקל, היה סבב שני של איך הייתה ההרגשה עם התכנית, איזה שבוע עבר עליי במשפט, וזה היה הסבב המשמעותי יותר,
- אפשר לעשות תכנית ולעלות או להשאר וזה כה מתסכל!!! איפה התוצאה של מה שעבדתי עליו כ"כ קשה שבוע שלם…
- אפשר לעשות תכנית ולרדת. טוב זה הגיוני וברור כי כולם יודעים ש"התכנית הרי עובדת"
- אפשר לא להיות לגמרי בתכנית או קצת לזוז ממנה ולמרבה הפלא להשאר או אפילו לרדת, ויש כזו הפתעה טובה אבל הבנה שזה לא באמת מגיע לי…
- וכמובן עוד תוצאה הגיונית של לא להיות בתכנית ולראות עלייה במשקל, נו טוב איפה שהוא צריכים להתיישב כל החומים המשולשים ודחוסי שומן הטרנס איפה שהוא…
אבל אין מה לעשות בעולמנו המדד הוא מדד התוצאה,
הרי אף תלמיד לא יקבל ציון על כמה שהוא השקיע ולמד באמת הוציא את נשמתו ובסוף התוצאה שקובעת ונחשבת זה הציון שהוא הוציא במבחן לא רואים יותר מזה… ובאמת צריך איזה סמן חיצני שיבדוק את העבודה השבועית לכן חייבים להשקל, המדד ומחיאות הכפיים צריכות להיות על…, איך נעשתה התכנית באיזו רמת דיוק באיזו רמת התכווננות, באיזה מצב רוח, האם אני שמחה שאני עושה דבר בריא לגופי ונפשי או מבועסת מכל מה שאני בחרתי שלא להרעיל את גופי… וזה באמת מה שהכי חשוב, אחרי המשקל ואת זה כל אחד יודע בפנים.
ואם נחזור לנפילות ולמעידות, מה שכייף תמיד יש לאן לחזור!, וכדאי כמה שיותר מהר… אז אני התבגרתי אני לא מצפה מעצמי לא ליפול בכלל או מייד לתקן,
אני עושה את התכנית וכידוע מי ששומר על התכנית התכנית שומרת עליו, ואתמול כשמעדתי ברגע של טשטוש, באמת שמחתי כי מייד חזרתי, וזה לא אסון וזה קורה וזה גם יקרה, כי אני לא רזה שאחרי שני ביסים "מפוצצת"… אמנם אני רזה בגוף אבל הראש נשאר שמן כשהיה (קצת השתפר…) וזה באמת מצב חדש ולא מוכר הרי 25 שנה אני חייתי כשמנה, חזרתי מסיבוב קניות בגדים בלי כלום מבועסת עם החלטה לפצוח בדיאטה… אני זוכרת בפעם הראשונה כשהלכתי לקנות בגדים אחרי שרזיתי לקחתי מידה 44 כי חשבתי עד כמה כבר רזיתי… ולא הבנתי למה המוכרת מסתכלת עליי בתמיהה, לא הצלחתי לתפוס את עצמי כרזה ומדדתי וזה ממש לא התאים אז ירדתי עד המידה שהתאימה לי, וזה היה בשבילי "שוק" שזאת המידה שאני נכנסת אליה! 25 שנה אני שמנה ורק 4 שנים אני רזה, אולי עוד 21 שנה כשתקופת השמנה ותקופת הרזה בחיי ישתוו אוכל להרגיש רזה גם בראש, מי יודע…
בקיצור ולסיכום. אתם מועדים? אתם נופלים? אז מה!!! תחזרו! יש דרך,יש מנחה, יש חוברת, יש תכנית, ויש אתכם ויש בכם הרבה כח, לקום להתנער ולחזור הביתה, אל השקט השלווה צלילות הדעת, השמחה והבריאות שמעניקה לנו התכנית הכי מופלאה בעולם
תגובה אחת
התכנית לא גמלה אותי מנפילות אבל היא בהחלט הקטינה אותם ממש. טוב שיש לאן לחזור!