בעל המאה (קילוגרמים)

הנה משהו שלא ציפיתי שיקרה לי בעקבות הדיאטה: פתאום יש לי יותר כסף בכיס… אני יודע שיש עכשיו כמה קוראים שבוודאי תוהים שמע החוסר הקלורי העביר אותי על דעתי, אבל אני נשבע לכם שאני עומד מאחורי כל מילה. ברשותכם אסביר:

היו ימים שבהם האוכל היה מרכז חיי: כל סיבוב בסופרמרקט היה מסתיים בעגלה שעולה על גדותיה, שום מדף לא נשאר לא נגוע: דברי חלב בכל מינוני אחוזי השומן, הפסטות, האורז, הלחמים, הממרחים, הבשרים… רק לרגע אחד היה נמחק החיוך מפניי: ברגע שבו הגעתי לקופה, וגם אז, אחרי שנשמתי לרווחה כשכרטיס האשראי שלי עבר בשלום – מיהרתי הביתה להתקין לי סעודה מרגיעה מכל הטוב שזה עתה רכשתי.

כל זה לא נעצר בסופרמרקט: מסעדות היו פרויקט שתבע גם הוא השקעה: ראשונות, עיקריות, אחרונות, תפריט היינות, המשקאות – עד לא ידע.

אני מודה שמהסעיף האחרון עדיין קשה לי להיגמל: אני מרבה לצאת – וכשזה קורה, אני בהחלט לא מסתפק בסלט וסודה… ובכל זאת, אומרים שמוצרים דיאטטיים יקרים יותר, ובעיקרון זהה נכון כמובן, אבל כדי לשמור על דיאטה, אין צורך ברכישת מוצרים דיאטטיים מיוחדים, בטח לא במקרה שלי שנשען על כמויות: כל ארוחה קלה שלי הייתה מסתיימת עם גביע גבינה ריק, אריזה של חומוס, חצי כיכר לחם, כמה ביצים… אני מניח שכך ניתן להבין כיצד עתה, כשהכמויות שפויות יותר, אני מגיע לקופה בסופרמרקט אחרי שרכשתי מזון לשבוע עבורי ועבור כל בני ביתי, כשהעגלה כבר מלאה עד גדותיה. והמחיר? בהתאם! חישוב לא מאוד מדויק, אבל מאוד אמין מבחינת הכיוון, מצביע על כך שהוצאות המזון שלי פחתו בכ-25-30%! או במילים אחרות – סכום שמצטבר עד למספר בין ארבע ספרות!

פעם חשבתי שדיאטה היא עסק יקר: מנוי לחדר הכושר, חטיפי אנרגיה מופחתי קלוריות, פירות וירקות לרוב, ואפילו בגדים חדשים שמתאימים לגזרה המשופרת. אלא שלפחות במקרה הפרטי שלי גיליתי שהכסף הזה חזר אלי עם ריבית. ההרגשה הטובה היא כמובן הבונוס…