כל יום פורים
הפעם, חבריי בחזית המאבק ברוחב המותניים, נדבר על פורים. אני לא מדבר על אוזני-המן שאסורים עלינו, גם לא על יתר מרכיבי משלוחי-המנות (לרשום לעצמי רעיון לסטרט-אפ: משולחי מנות דיאטטיים! עם מקלות גזר ורוטב ויניגרט דל-שומן… יאמי!), גם לא על הליקרים, הפונצ'ים, הקוקטיילים והבירות שעליהם אנו מצווים "עד לא ידע". כי כלל ידוע הוא שמשנכס אדר מרבים בבליסה (ומביטים בעיניים כלות ובבטן מקרקרת אל עבר מאכלי הפסח, שיפודי יום-העצמאות ועוגות-הגבינה של שבועות… וכמובן גם על החוף שעליו יש להפציע בבגד-ים אחרי כל הפיגועים הקלוריים הללו…).
הפעם אני רוצה לדבר אתכם על תחפושות, כי בעוד בני האדם ה"נורמטיביים" מתחפשים רק בפורים, אנחנו, השואפים אלי משקל סביר, מתחפשים במשך כל ימות השנה.
התחפושות שלנו אולי לא נראות מושקעות כל-כך, אבל אנחנו מטפחים אותן כל העת, מבלי שמישהו ירגיש, לפעמים אף מבלי שאנחנו נרגיש: אני מדבר על תנועת המשיכה של המכנסיים למעלה בטרם נתכופף לשרוך את הנעל, כדי שלא לגרום למפגש בין תחתית הגב שלנו לאחורינו להיראות כמו קופת-חיסכון… אני מדבר על המשיכה הקטנה בחולצה שנועדה כדי לגרום לה להשתחרר מהכפל הארור ההוא, בין חזה לבטן. אני מדבר על מתיחה של החולצה כלפי מטה בכדי לגרום לה שלא לחשוף את שולי הבטן – ואלה עוד התחפושות ל"מתחילים", כי ראיתי כבר מקרוב, לפעמים במראה, גם את מי שדואגים לכווץ מעט את הלחיים כדי לשוות לפנים מראה מוארך יותר, את מי שנוהגים ללכת על קצות האצבעות בכדי להיראות מעט גבוהים יותר ביחס למשקלם – ואנא סלחו לי על שבמקצה הזה לא חילקתי נקודות לתחפושת הבסיסית של הכנסת הבטן. עם כל הכבוד – זה אלמנטארי…
מצד אחד, פורים הוא החג שלנו: סוף סוף אפשר ללבוש את החולצה ההיא שקניתי פעם – כבר לא זוכר איפה – מתנפחת כזאת קצת כמו של פיראטים שמרחיבה מעט את החזה על חשבון הבטן, במיוחד בתוספת השרשרת הארוכה ומכנסי השרוואל שלא נצמדים לירכיים כמו הג'ינס.
מצד שני, אין סיכוי אחותי שתיראי כמו ה… מי יודע למה היא התחפשה בכלל – או ליתר דיוק – למי אכפת עם חצאית המיני הקצרצרה ההיא והעליונית התואמת… ממש כשם שאני, גם אם אצום כל הדרך אלי קבר, לא איראה כמו האינדיאני ההוא שמקפץ כשרק חצאית עור קטנה למותניו, תוך כדי שהוא חושף בטן שלא הייתה מביישת את כריסטיאנו רונאלדו. אני רק מקווה שנשארה מספיק בירה בבר אחרי שהוא גזל ממנה את השישייה…
ואולי הגיע הזמן להפסיק ולהתחפש, להפסיק להסתיר, להפסיק להכניס את הבטן…? הנה פסיכו-תראפיה קטנה שניסיתי בהצלחה לא מבוטלת על עצמי: תן לבטן לצאת, לחולצה להילכד בין הכפלים, לג'ינס להימתח על הישבן בכל פעם שאתה מתכופף. מבאס אותך? טוב מאוד יקירי – עכשיו נסה להתחפש לאדם שקול ואחראי, כזה שעומד מול המקרר ומול המזווה, מביט להם בלבן של הביצה והקוטג' ולא ממצמץ.
אם רק אצליח להיות האיש הזה לעיתים קרובות יותר, כך אני משנן לעצמי, יתכן שבסוף אוכל להתחפש רק בפורים. מה אתם אומרים, מתאים לי ביונסה?…