ליצירת קשר
שם
דוא"ל
טלפון
הערות
מה התשובה לתרגיל שבתמונה?*
(כתבו ספרות בלבד)

וחג שבועות תעשה לך

פורסם ביום 19-5-2015, בשעה 6:30 ע"י kipnis

וחג שבועות תעשה לך…

כמו אישה מפתה שמתבררת כמלכודת-דבש, כמו הגבר המושלם שלא יתקשר בבוקר שלמחרת, כמו חלה מתוקה שהיא למעשה עוגה-בתחפושת וכמו כוס מיץ תפוזים שהיא פצצה קלורית במסווה של תוספת טבעית ומרעננת לאורחת בוקר בריאה, כך הוא חג השבועות הבא עלינו לטובה.

דווקא "ביכורי קציר החיטים" שלכבודו נערך החג, הם מלכודת קלה יחסית: כן, כבר למדנו למנוע מעצמנו מני פוקאצ'ות, כמו גם את הגבינות האלה שרק מבט בהן די בו כדי להשמין. הסכנה הגדולה, כך נדמה, נמצאת בפרטים הקטנים… מאחורי צמד מילים תמים קמו "קיש ברוקולי", "מאפה פטריות", "פשטידת קישואים" או אפילו סתם אנטיפסטי שאינו מעורר חשד, נמצאות פחמימות, סוכר, שמן ועוד… כן, "טריקי" מאוד הוא החג הזה, מהמורה אחרונה שיש לצלוח בדרך אל הים.

מגיע לו מר מאותגר מבחינת משקלו לארוחות החג השונות, מתעלם באלגנטיות מסלסלת המאפים שאורבת לו כבר בקצה השולחן, מקציב לעצמו כוס יין לבן אחד – וכטוב ליבו ביין מתקדם לאורך השולחן העמוס. הנה, הוא שמח, סוף סוף ירקות טריים חתוכים יפה ממש במרכז השולחן, אך אויה – מה זה המטבל הוורדרד שלצידם? נו טוב, חושב לעצמו המאותגר וטובל מעט בטרם יתקדם הלאה, למלא את צלחתו. מתבונן הוא בפשטידת הברוקולי או במאפה במילוי החציל וחושב לעצמו – נו מה, רק ירקות! והרי ירקות הם אינם האויב! אז נכון שהם טוגנו ונכון שהם נחים על מצע של בצק פריך ונכון שמלמעלה גרד מישהו מעט גבינת פרמז'ן…. ואגב גבינות, מנהל המאותגר משא-ומתן עם עצמו, מה יקרה אם אטעם מעט מהצפתית הרזה הזאת או מהבולגרית ההיא או קצת זיתים – שהרי אין אדם בהיסטוריה שהשמין מקצת זיתים – כך הוא מנחם את עצמו וממשיך הלאה, לא מבין מדוע למרות שדילג באמונה על עוגת-הגבינה עם הפירורים, הוסיף למשקלו קילוגרם שלם בעת השקילה השבועית…

כי בתוך תוכו, כך הוא יודע, שוכן אותו שמן שמפתה אותו, שמתאמץ כל-כך לרזות, לדבר עבירה. כשאותו "שמן-פנימי" מציע לנו גלידות, צ'יפס או המבורגר, אנחנו כבר למודי ניסיון ויודעים להדוף אותו בקלות יחסית, אבל כשהוא מתקרב אלינו בעורמה עם מטבלים לירקות הטריים, מגש גבינות ופרוסת קיש מלאה בכל טוב, אנחנו מרשים לעצמנו לשחרר, מעדיפים שלא לראות את הערך הקלורי האמיתי של כל זה ומתנחמים בעובדה ש"לא נגעתי בלחם" – ומי שלא מכיר את ההונאה העצמית הקטנה הזאת – שיקום!

אף אחד לא קם. אה, סליחה גברת, חשבתי שקמת. כן, הנוחיות נמצאת ביציאה שמאלה. איפה היינו? אה כן, בזה שאף אחד לא קם, ברור – עם כל הקישים והפשטידות הללו שאנו מחרישים, אפילו אם נרצה ייקח לנו קצת זמן לקום…

אז יקירי ושותפיי בחזית להפחתת המשקל, זכרו שבתוכנו יש את אותו שמנמן שרק מבקש להתפתות, תוך כדי שהוא מסיח את דעתנו ומסתיר את כוונותיו האמיתיות מאחורי חזות תמימה בצורת מאפה בולגרית וחצילים. שתו כוס יוגורט רזה (יחסית), קחו פרוסה טובה ומשביעה של לחם מלא, אתם מוזמנים להתפנק מעליה גם בחריץ גבינה בולגרית לא שמנה ובצד – מלוא הצלחת ירקות טריים ללא רוטב זולת מיץ-לימון ומעט מלח ושמן-זית.

כי לכל חג שבועות יש מוצאי-חג, שבו יתברר לכולנו שאולי שמו של החג נגזר לאו דווקא מהשבועות הארוכים של ספירת העומר, אלא מהשבועות הארוכים של ספירת-הקלוריות שמחכה לנו בסופו – ומי רוצה בקיץ הזה ללבוש לבן, כמילות השיר, מוטב שיזכור את הלקח האמיתי של החג הזה: הזורעים בדמעה, ברינה יקצורו, או כמו שאומרים אצלנו: האוכלים בדמעה, ברינה יתלבשו.

פרסם תגובה

האימייל שלך לעולם לא ישותף. שדות נדרשים מסומנים *

*
*