מה היא חושבת הסבתא הזו שמביאה שקית תפוצ’יפס? ועוד של 240 גרם…
מי צריך את זה? תפוחי אדמה מוצפים בשמן. זבל שבזבל אבל מה – ממכר.
אז הילד אכל קצת (מזל שהוא לא מתלהב מג’אנק פוד כמו אמא שלו) וסבתא הלכה הביתה.
לקחתי אחד ועוד אחד, ואז התחילו הויכוחים
ביני לביני. עוד אחד אולי?
ביני לבין התפוצ’יפס. ואולי לא? בשביל מה את צריכה את זה? הנה תראי – קנית היום שמלה יפה, את באמת לא צריכה את הציפס הזה, זה לא שלך ולא בשבילך!
בין התפוצ’יפס לביני. מה איכפת לך, רק קצת?
ביני לבין בעלי. לא זורקים אוכל…
אני רוצה להרטיב ולזרוק, למלא את השקית מים כי אני יודעת שאולי עכשיו אני מצליחה להיות חזקה אבל עד מתי? ציפס רטוב זה בכלל לא משהו…
הוא רוצה להחביא אותה ממני ולקחת ביום ראשון לעבודה. אבל מה יהיה עד יום ראשון? ברור שאני אצליח למצוא את השקית. וחוץ מזה – גם הוא לא צריך לאכול את הזבל הזה.
בינתיים אני יושבת כאן וכותבת על זה והוא יושב ואוכל…
נראה לי עוד מעט איזה כוס מים תישפך פה לשקית 🙂
3 Comments
נו?
מה קרה לציפס ביום ראשון????
דנה
אופס, נרטב ונזרק, כמובן… 🙂
כל הכבוד!!!!!!!!!!!!!!!!!
איזה שיטה מדליקה להרטיב במים!!!!