אני? על החוף? בביקיני???

יש אנשים רזים

יש אנשים שהיו פעם רזים והשמינו

ויש אנשים שמאז ומתמיד היו עם עודף משקל

מי שלא יודע איך הוא כשהוא רזה – מאוד קשה לדמיין איך זה, ולהאמין שזה אפשרי? כנראה שלא….

לפני שהגעתי לשמירה בפעם הראשונה לא היה לי מושג איך זה יהיה. הפעם האחרונה שבה הייתי רזה היתה בערך בגיל 3. מאז שאני זוכרת את עצמי מסתכלת על הרזות בקנאה  ובידיעה שאני אף פעם לא אהיה שם. החל מהיסודי כשהייתי מסתכלת על הבנות עם מכנסי ההתעמלות הצמודות ממש. לא שהייתי מאוד שמנה אבל לא הייתי רזה.

בתיכון כבר לא אהבתי את הקפלים בבטן ובצבא אף פעם לא הייתי מאלו שצריכות להצר את המדים. לא היה לי מושג איך זה להיות רזה…

רק כשירדתי התחלתי להבין איזה עודף משקל היה לי והאמת שנהניתי מהירידה, מההרגשה ומהאפשרות לקנות בגדים בחנויות מסוג אחר, כמו קסטרו. זה היה שינוי בלתי נתפס.

מאז עליתי וירדתי, הריתי וילדתי ועכשיו שאני שוב מתקרבת למקום הזה אני נזכרת בהנאה איך זה להרגיש רזה. זה לא שאני חושבת כמו רזה או מרגישה רזה. זאת ההנאה מהרגעים הקטנים האלה שאני נכנסת למכנסים מפעם, שאני יכולה למדוד מידה 42 ולסגור את הריץ' רץ' ושזה קצת יותר נחמד להסתכל במראה…

אבל גם אז וגם עכשיו, לאורך הדרך לא כל כך האמנתי שאני אצליח. לא האמנתי שאני באמת יכולה להיות רזה. רזה זה הן, האחרות, לא אני. זה לא יכול להיות…

ובלי לדמיין שאני יכולה גם, ושאם אני באמת אעשה את זה, ואני באמת ארד במשקל – אני באמת אהיה רזה (בגוף ובהרגשה) היה מאוד קשה. אז עשיתי את זה מכוח התוכנית. לא האמנתי אבל היתה לי הרבה מוטיבציה לעשות תוכנית וכשהגעתי לשם, ההרגשה הזו היתה הפתעה מאוד משמחת.

הפעם אני יודעת איך זה ושזה באמת אפשרי. באמת אני יכולה להגיע לשם. עובדה – יש לי מכנסים מידה ארבעים שמחכות לי בארון. סימן שהייתי שם פעם. כלומר זה אפשרי…

אני רואה לפעמים אנשים בקבוצה שלא מצליחים לתאר לעצמם שיש סיכוי שהם יהיו רזים ,ולכן המטרה הזו היא בלתי אפשרית ממש. אם אני לא באמת מאמין שאני אגיע לשם, אז למה להתאמץ?

זה הרבה יותר קשה לעשות את הדרך כשהמטרה לא באמת נראית ברת השגה. מתחשק לי לעשות להם תמונת "אחרי" – איך תראו 20 קילו פחות, אבל אני יודעת שגם אז זה לא יעזור, עד שזה לא יגיע מבפנים…