כמו בכל הזדמנות שיש לנו, אנחנו אוהבים לקחת את הילדים ולצאת. לצאת מהבית, לצאת מהעבודה, לצאת מהשגרה העוטפת אותנו 24 שעות ביממה. מכיוון ששנינו עובדים גם מהבית, בעצם אין לנו הזדמנות להתנתק לגמרי מעבודה, אלא אם אנחנו ממש מתרחקים פיזית מהבית לכמה ימים. מזל שאנחנו אוהבים לטייל ! הדייט הראשון שלנו היה טיול של 35 ק"מ (ביום אחד!!!) ומאז רק השתפרנו. בירח דבש טיפסנו על פסגת הר קניה, ובחגים לפני שנה עשינו טרק עם הילדים בנפאל (ג'ומסום טרק, למי שמכיר, 11 יום מלמטה למעלה עד מוקטינאט וחזרה לג'ומסום). הפעם זו יציאה קטנה, פשוטה כביכול – רק 4 ימי קמפינג על חוף הכינרת. לי יש שריטה קטנה בנושא הכינרת. מאז ומתמיד, לא משנה בכמה מקומות ביקרתי בעולם, איזה אגמים ראיתי (ובחלקם גם טבלתי) – אני בטוחה שאין כמו הכינרת שלנו. היא ידידותית, נעימה, חמימה בבוקר ובלילה אבל מצננת בשעות היום, בטוחה (יחסית), ומבחינתי חופשה באוהל על שפת הכינרת היא היא החופשה האמיתית, של אלף כוכבים ולא חמישה.
אבל מה עושים עם הדיאטה ??? הרי מרקים לא יהיו לי שם, וגם סלט טרי כל יום לא בטוח שאצליח לארגן (העלים הירוקים מתקווצ'צ'ים נורא מהר בחום הזה). אני חייבת לעבור לאכילת ירקות טריים וקשים, ובכמויות גדולות. לחם קל אני לוקחת, ואפשר גם להשיג בסופר בצמח אם יגמר לי, וגם גבינות טובות אין בעיה להשיג. אז מה הבעיה ?? החברים שמצטרפים אלינו – די הרבה חברים – וכל אחד מביא את ה"מעדנים" שלו. אני חייבת לאכול ממש כל שעתיים ארוחה קטנה אבל מספקת, כדי לעמוד בפני סדרת הפיתויים שצפויה לי. המזל שלי הוא שממתקים תעשייתים, עוגות קנויות באריזה וכו' לא עושים לי את זה. עם כאלו דברים אין לי בעייה להתמודד ולהגיד "לא תודה". אבל עם הדברים האפויים בבית אני מתקשה להתמודד לפעמים. תכננתי כבר מותרת בחוף, אבל אני חייבת לוודא שזו תהיה מותרת אחת ולא מותרת יומית !
לכן אני כותבת. אני מתחייבת לשמור.
חג שמח !
אולה