ליצירת קשר
שם
דוא"ל
טלפון
הערות
מה התשובה לתרגיל שבתמונה?*
(כתבו ספרות בלבד)

מי יתנני עוד

פורסם ביום 6-6-2010, בשעה 10:43 ע"י vardith3@gmail.com

זהו, אני כבר לא יכולה להנות יותר מאוכל (הלואי). ביום יום יש לי שש ארוחות, יש מפרט טכני מדויק של מה הן אמורות להכיל, יש קבוצה שצריך לדווח לה אח"כ בבושת פנים אם לא מלאתי אחר ההוראות. הדבר היחיד שנותר הוא המנה המותרת אבל שם יש בעיה אחרת.

בתחילת הדרך הייתי מתכננת לי שבוע מראש איזה "חומר" להשיג מיד אחרי השקילה והטעם היה טעם גן עדן. אח"כ, כשכבר חשבתי שאני על הסוס, היתה מתפלקת לי אחת לכמה שבועות מנה לא כל כך מתוכננת שנגררה מביס מותר למנה שלמה.

 היום, אחרי הפנמה עמוקה של העובדה, שלמען שפיות הדעת יש לבחור בקפידה ובדייקנות את העונג השבועי הזה גיליתי ששום דבר כבר לא מספיק טוב. כבר לא מספיק לעבור במאפיה טובה, או בסופר הקרוב ולשלם בקופה. כבר לא מספיקים המעדנים מבית אמא או האוכל המוגש בארועים שאני מוזמנת אליהם. זה צריך להיות גורמה, לפחות 3 כוכבים של מישלין. ומאחר ואני נתלית באילנות גבוהים כבר שום דבר לא מספק אותי ממש, לא כמו בהתחלה.

ניתן היה לקוות שעם תחושות כאלו לא הייתי זקוקה יותר לאוכל, אבל איפה, אני ממשיכה לחפש את הריגוש הבא. או כמאמר הגשש: " שמן נשאר תמיד שמן, אפילו אם הוא חושב שהוא רזה". אבל גם זה לקח טוב לחיים – זו המחלה, זו ההתמודדות, זה מה יש ואם זה ננצח

פרסם תגובה

האימייל שלך לעולם לא ישותף. שדות נדרשים מסומנים *

*
*