ליצירת קשר
שם
דוא"ל
טלפון
הערות
מה התשובה לתרגיל שבתמונה?*
(כתבו ספרות בלבד)

היום הרביעי

פורסם ביום 2-11-2010, בשעה 12:05 ע"י דיאטת השראה

אני כבר ארבעה ימים לתוך דיאטת ההשראה שלי. נכון, אני לא עושה איזה מאמץ מיוחד לשרוף קלוריות, אבל אני גם לא עסוקה באופן אובססיבי בספירת קלוריות. וזה הישג גדול. כי אחד הדברים הכי מבאסים ומעצבנים בדיאטה זה העיסוק המתמיד בה: כמה אכלתי, כמה לאכול, מה לאכול, איך לאכול ומתי לאכול. ואם תשאלו אותי, זה משיג את המטרה ההפוכה, מה שנקרא באנגלית “counter-productive”, יעני הפוך מפרודוקטיבי, לא ממש יעיל. כי מה שקורה זה שלא משנה כמה אני מוצאת את עצמי על דרך המלך, לא משנה כמה התזונה שלי מאוזנת, לא משנה כמה הדיאטה שלי משובחת ומוצלחת, ההתעסקות הבלתי נסבלת בזה, העובדה שזה חופר לי במוח גם כשאני לא חושבת על זה באופן מכוון – זאת הבעיה.

הרי מה קורה? הדיאטה הופכת לאיזה משהו כל כך חשוב, שנמצא כל כך גבוה בסדר העדיפויות, שהיא ממש איזה סוג של אליל. ואז מתפתח איזה מין פרפקציוניזם סביב העניין, ואז כשהדיאטה "לא מצליחה" (ומה זה לא מצליחה? מספיק שאני תוקעת איזה שוקולד סורר בשעת דיכאון קל) – אז הכול הולך לפח ואני אומרת לעצמי "נו יאללה, במילא הרסת הכול. את יכולה כבר לאכול מה שבא לך ולהתחיל מחר מחדש". נו, המלכוד הקלאסי של "מחר דיאטה". או יותר נכון של אכול ושתה כי מחר נמות, שזה בעצם אותו דבר אם חושבים על הדיכאון שמביאה הדיאטה מהסוג המחריד של טבלאות, קלוריות ושעמום.

טוב אבל לא על זה רציתי לכתוב. רציתי בעצם לספר איך במסגרת השוס החדש של להעסיק את עצמי כפתרון לבליסה אוטומטית החלטתי לקפוץ לקניון ולקנות לי זוג מכנסיים חדשים. אמרתי, החורף בפתח (אני לא במתח, כי בחורף אפשר להסתתר יפה מתחת לשכבות, אם כי הדיכאון מול המראה הוא אותו דיכאון בכל ימות השנה), נפרגן לעצמי איזה משהו נחמד, שיושב על הבטן טוב אבל לא טוב מדי. מכנסיים שמשאירים בדיוק מקום לרזות בהם קצת, ככה שיישבו טוב גם בפחות חמישה-שישה קילו.

דפקתי איפור מקצועי ויצאתי לקניון, אבל לא לקחתי בחשבון את כמות הפיתויים המטורפת שיש בכזה מקום. רק נכנסתי, הסתובב לי הראש. שמתם לב פעם כמה דוכני זבל יש בכזה מקום? ואני לא מדברת על מתחם האוכל. אני מדברת על הדוכנים הקטנים האלה, שתקועים באמצע המרחב ומול כל חנות נידחת, אלה שמוכרים גלידה ופרוזן יוגורט, אריזות שוקולד של מקס ברנר, בלונים וממתקים לפי משקל. כל אלה. הרגשתי כאילו אני מתחמקת מקליעים על כל צעד. מול כל דוכן חדש ניסיתי לשנן לעצמי "עזבי, זה לא בשבילך, זה של הרעים" אבל מה נראה לכם? מכנסיים חדשים לא יצא מזה…

 

 

 

 

פרסם תגובה

האימייל שלך לעולם לא ישותף. שדות נדרשים מסומנים *

*
*