ליצירת קשר
שם
דוא"ל
טלפון
הערות
מה התשובה לתרגיל שבתמונה?*
(כתבו ספרות בלבד)

יום שישי ה-13

פורסם ביום 9-11-2010, בשעה 8:47 ע"י דיאטת השראה

יום 13 – דווקא התחיל יופי. קראתי בבוקר והתעמלתי בים חצי שעה ועד הצהריים אכלתי רק פריכית וסלט.

אני הולכת להצגה יומית בסינמטק ובערב יש לי דייט. פתחתי דף "מחפשת השראה" והבחור (נקרא לו גיל) הוא היחיד שבכלל הבין על מה אני מדברת, התכתבנו קצת והוא נשמע בסדר, קצת צעיר, אבל מעניין! הוא סטודנט לקולנוע וכל הזמן הוא מספר לי על קלאסיקות שאני "חייבת לראות" ואני האמת כבר מתה לאיזה מרתון קולנועי משובח.

ההצגה היומית בוטלה אז ראיתי "צעצוע של סיפור 3" עם מיליון זאטוטים ודווקא היה מגניב וגיל נקרע מצחוק כשסיפרתי לו והוא היה כזה מותק כל הערב, נראה לי שמחליפים את המרתון קולנוע במרתון אחר…

טוב אז עברו שבועיים, זה נראה זמן טוב לעשות בדיקת מצב וסיכום ביניים. אני מודה מראש שאני לא מרגישה יותר מלאת השראה ממה שהייתי בהתחלה אבל ירדתי די טוב, בעיקר בהיקפים אבל גם במשקל – בערך 1.8 קילו לשבוע ובול במקומות הנכונים. מבחינת רעב אני די מאוזנת, וגם במצב רוח רע אני לא בולסת. וגם אני לא יודעת אם זה קשור אבל מאז שהתחלתי דיאטה חזר לי החשק משהו טוב, זה נכון שגם גיל חרמן לא קטן אבל בדרך כלל אני עם הרבה פחות אנרגיה ולאחרונה, איך אומרים, הכול טוב.

הרגלי התזונה שלי משתלבים לאט לאט באורח החיים וזה הדבר שמרגיש לי הכי נכון, אני כמעט כל יומיים הולכת לים, מתעמלת ועוברת בחזור בשוק הכרמל לפירות וירקות. אין על קיווי. וגם מה יש לדבר –  לגיל יש השפעה מאוד מאזנת על כל ההתפרצויות הרגשיות שהיו לי לאחרונה. אני מודה שהוא לא ממש מבין את הדיאטה שלי אבל נראה לי שגם הוא ישמח אם אני אוריד עוד איזה 7 קילו.

בקיצור נראה שהולך טוב אפילו שזה בטח רק האופוריה של סקס באמצע היום, לראשונה מזה שנתיים וחצי!

טוב אז הוחלט ששוברים שגרה והולכים להצגה וסושי. אני מתה על סושי, בכלל היפנים האלה יודעים לאכול וגם האמת שכל הרעיון לדיאטה התחיל אצלי בסושי. זה העניין של לקחת מרכיבים די רגילים ולהגיש אותם בצורה כל כך מופלאה שהופכת אותם למעדן. וגם כמובן הווסאבי שבעיניי זאת החריפות המושלמת.

היה לי יום חופש וקניתי תלבושת קומפלט ב"קום איל פו". 1,240 ₪, היקרנים האלה, אבל זה לא משנה כי אני נראית בזה מיליון דולר. זה מין קרדיגן עם חצאית עלק סקוטית וגרביוני רשת ולשם שינוי הכול יושב עליי בול. ואחרי הסושי שהיה די עממי הלכנו לחפש את התיאטרון והסתובבנו איזה שעה בכל האזור של שונצינו והמסגר וכשהגענו קצת התבאסנו על המקום אבל ההצגה הייתה פיצוץ. זו מין קבוצת תיאטרון שמייצרת סביבה מדומה של מסכנות קיומית ומוצאת השראה בעליבות וזה הכול מסיפורים אמיתיים של השחקנים. וככה אחרי ההצגה הלכנו מלאי השראה ברחובות תל אביב המסריחים ולא היה אכפת לי מכלום והרגשתי הכי יפה בעולם.

פרסם תגובה

האימייל שלך לעולם לא ישותף. שדות נדרשים מסומנים *

*
*