ליצירת קשר
שם
דוא"ל
טלפון
הערות
מה התשובה לתרגיל שבתמונה?*
(כתבו ספרות בלבד)

פורום דיאטה קלאב

הפורום מיועד לכל המתעניינים באורח חיים בריא,תזונה ודיאטה. זה המקום לשאול,להתייעץ ולשתף.

מנהל הפורום: galita, דיאטנית החברה

כדי להשתתף באופן פעיל בפורום, יש צורך להתחבר למערכת. במידה ועדיין לא נרשמת לפורום, כל שעליך לעשות הוא להקדיש שתי דקות לצורך רישום חינם בטופס ההרשמה המקוון לפורום. מייד לאחר ההרשמה תוכל להכנס לפורום כחבר פעיל.

באם הנך חבר/ה פעילה באחת מקבוצת התמיכה של דיאטהקלאב, אנא הרשם/י באמצעות טופס ההרשמה למשתתפים.

    •    
    • סטודנטית

    • מאת: student_girl
    • נשלח בתאריך: 23-11-2009 08:36
    שלום,
    במסגרת הלימודים שלי נתבקשתי לבדוק תחום שמעניין אותי והחלטתי שאני מעוניינת לבדוק את תחום קבוצות תמיכת תזונה ודיאטה.
    רציתי לדעת האם ניתן להצטרף לאחת הקבוצות שלכן ולתצפת כפעמיים-שלוש לכל היותר על מנת לראות מהי הדינאמיקה הנרכשת בקבוצה לעומת אנשים שלא נמצאים בקבוצת תמיכה.
    אשמח לתגובתכן,
    תודה הסטודנטית
      •    
      • סטודנטית יקרה...

      • מאת: beraleb
      • נשלח בתאריך: 23-11-2009 09:03
      פעם בגלגול הקודם הייתי חולדת מעבדה... צפו בי וצפו... עד שמתתי והפכתי לפילונת... מאז הימים ההם החלטתי שאין בי צורך להיות נצפיית...
      אבל זו אני... אולי אחרות ישושו לקראתך.
    •    
    • עוד ספר...הפעם פחות מצמרר...:)

    • מאת: LilachM
    • נשלח בתאריך: 22-11-2009 10:38
    אני קוראת עכשיו את "לאהוב את מה שיש" של ביירון קייטי – מומלץ ביותר !
    http://www.ima-adama.co.il/know_yourself/awareness/awareness_arnina_kashtan1.htm
    אני ככה בעמודים הראשונים, וכבר ניסיתי ליישם את השיטה על עצמי..
    יום שישי בצהריים אני והבת שלי בדרך הביתה מהחוג שלה..ואני מרגישה שאני מתה מרעב, לא יודעת איך אני אצליח להגיע הביתה..איך אצליח להכין ארוחת צהריים לכולם, איך אצליח לא לחרוג..הרגע שאני אשב לאכול נראה לי כמו נצח...
    ואז ניסיתי את השיטה – מפרידים את מה שקורה במציאות לבין המחשבה על מה שקורה במציאות.
    המציאות – אני רעבה, פעם אחרונה שאכלתי הייתה לפני שעתיים.
    המחשבה על המציאות – אני עומדת למות מרוב רעב, אני לא אצליח להחזיק מעמד עד שאני אשב לאכול.
    מה יותר גרוע המציאות או המחשבה על המציאות ?
    כמובן – המחשבה על המציאות.
    ואותה...אני יכולה לסלק.
    ואכן סילקתי – בתוך שניות התעודדתי לגמרי, המצב רוח חזר אליי וכמו גדולה הגעתי הביתה, מצצתי סוכריה עד שסיימתי להכין את הארוחה....וסוף טוב.
    •    
    • "רזה" / סטפן קינג

    • מאת: LilachM
    • נשלח בתאריך: 19-11-2009 11:25
    קראתי תקציר של ספר מצמררר...כמובן שישר הזכיר לי אותנו...אז בא לי לשתף אתכם:
    הגיבור, אדם בעל עודף משקל קיצוני, ביקר ביריד והסתכסך עם מגיד עתידות צועני. הצועני קילל אותו.
    הגיבור החל לרדת במשקל, ללא קשר למה שהוא אכל.
    בהתחלה זה לא הורגש. לאחר מכן, היה נעים. מחמיא. בשלב מסוים הגיבור הפך בריא. נורמלי. אך המשקל לא עצר שם. הירידה נמשכה ונמשכה. בהמשך הוא החל לרדת לעבר תת משקל ולמטה מכך. הרפואה לא היתה מסוגלת להגיש לו עזרה. יש תיאורים שלו רזה וחלש כעלה נידף. "מוזלמן". הירידה נמשכה.
    נואש, כשהוא רואה את סופו מתקרב, הגיבור מצא את דרכו אל הצועני, וביקש את סליחתו. התחנן שיסיר ממנו את הקללה.
    הצועני הסכים. הסביר שאינו יכול להסיר את הקללה, אולם יכול להעביר אותה לאדם אחר. הצועני הגיש לגיבור עוגה, והסביר, שמי שיאכל ממנה, יקבל את הקללה. ואז היא תהיה בלתי הפיכה.
    הגיבור הניח את העוגה על השיש בביתו. הוא תכנן שתאכל ממנה, אשתו.
    לפנות בוקר, הבת האהובה הגיעה בהפתעה, ונשנשה במטבח להנאתה.
    "מה אכלת?"
    "על השיש היתה עוגה".
    כשהגיבור שמע את התשובה, והבין את ההשלכות של מה שהוא עשה, הוא ניגש למטבח, פרס לעצמו פרוסה, ואכל אותה.
      •    
      • מזל שלא הגעתי לביתו של הגיבור

      • מאת: beraleb
      • נשלח בתאריך: 19-11-2009 18:23
      כמעט בטוח שהייתי דופקת פרוסת עוגה ראויה (בעיקר אם זו קרמשניט).
      ואת, ראבאק עליך... במקום להתענות עם סטפן קינג אולי תתחילי לדפדף בקאמא סוטרא? ותגלי איך ניתן להתלות במהופך על מוט הוילון גם אם את שמנמונת!!!
      שבת שלום בובה...
      מיכל/מיקה/ברלה
        •    
        • בהחלט מזל...

        • מאת: LilachM
        • נשלח בתאריך: 22-11-2009 10:23
        קוראת גם וגם..זה לא סותר..:)
        פשוט קאמא סוטרא..זה בפורום אחר..:)
    •    
    • כזכור, מחר יום ההולדת שלי...

    • מאת: beraleb
    • נשלח בתאריך: 20-11-2009 11:31
    ולא הצלחתי להמנע מהעוגה... רק מה, הגורל מתעתע לו והיא יצאה דקיקה כל כך, עד שבאופן טבעי הרמתי תפילה לאלוהים שמותניי תהיינה פעם כה דקיקות.
    פאני המליצה להעמיס הרבה קרם כדי שלא יבחינו בבושה... ואני החלטתי לקרוא את זה כסימן מהשמים והשלכתי את העוגה לפח.
    מזל טוב לי... !!!
    זו לי פעם ראשונה בחיי שהמשתה שלי יתבסס על כרוב וחבריו... נראה כמה חדווה תתווסף לחיי...
    אתם עוד תשמעו על זה.
    שבת שלום!!!
      •    
      • מזל טוב

      • מאת: sara165
      • נשלח בתאריך: 21-11-2009 23:27
      תענוג לקרא אותך שוב
      מאחלת לך המון הצלחה וקבלה והתגשמות כל השאיפות smile
      •    
      • לפח ?!?

      • מאת: LilachM
      • נשלח בתאריך: 22-11-2009 10:20
      כל הכבוד לך !!
      מזל טוב ! עד 120 עם משקל רצוי...:)
      אבל נשמה..מה עם מנה מותרת ? לא שווה לקיים אותה ביום ההולדת שלך עם עוגת תוצרת בית ? למה רק כרוב...
    •    
    • מנה מותרת yo

    • מאת:
    • נשלח בתאריך: 19-11-2009 13:57
    מעכשיו, גם במחשבון שלנו
    לשימושכם :)
    •    
    • ימים אחדים ויום הולדתי...

    • מאת: beraleb
    • נשלח בתאריך: 17-11-2009 14:25
    smile smile smile מזה שנים הפכנו מוקירי זכרי ואנוכי את יום ההולדת שלי למשתה רב שעות , שתיה ומזונות.
    ומזה ימים אני נאבקת עם עצמי ומתלבטת איך אצליח שיהיה משתה בו נשתכר עד אובדן... נחולל בששון על שולחנות... אך נקפיד על מזונות דלי קלוריות... לא חייבים עוגות שכבות עם קרמים ושברי נוגט... אפשר לשמוח גם עם סלטים צבעוניים ולחם מיוחד, לא?
    ובעודי מתלבטת.. שולח לי ילדי האהוב (איתו אני נוהגת להתלבט) אס אמ אס ואומר... אימי, האמיני שיופייך ייחודי וכדברי אלתרמן " יש יפות ממנה, אך אין יפות כמוה" ואת אימי יפתי... השתמשי בסביבה לחיזוקים אך שהחיזוק האמיתי יבוא ממך , האמיני בעצמך, עשי את שטוב לך "בנך!
    אז דומעת מהתרגשות מבקשת לספר לכם/ן כי נפלה בי החלטה בעזרת ילדי המנחם... יהיה משתה, תהיה שמחה אך לא יהיו קלוריות מיותרות!!!
    טוב, אולי יש לי צלוליטיס אך תודו שבורכתי בילד הכי מתוק בעולם... זהו, מזל טוב מיכל!!!
      •    
      • מתוק ?

      • מאת: LilachM
      • נשלח בתאריך: 19-11-2009 11:32
      הוא מדהים ומקסים ורגיש מאין כמוהו...:)
      בהחלט בורכת..
    •    
    • מתחייבת...

    • מאת: LilachM
    • נשלח בתאריך: 18-11-2009 11:55
    היה לי שבוע רע רע רע...
    מאז ההתגברות החד פעמית שהייתה לי על נפילה, והנפילה שהגיע ביום למחרת..זה רק הלך והחמיר.
    אני כותבת כאן עכשיו, כי אני מתחייבת שהחל מעכשיו אני מחזירה את עצמי לתוכנית "מצוחצחת".
    שמחה שיש לי איפה לומר את זה.
      •    
      • מצטרפת אליך להתחייבות לחיי תוכנית מצוחצחת

      • מאת: galit1
      • נשלח בתאריך: 18-11-2009 12:03
      •    
      • יקירה

      • מאת: beraleb
      • נשלח בתאריך: 18-11-2009 12:37
      •    
      • יקירה

      • מאת: beraleb
      • נשלח בתאריך: 18-11-2009 12:38
      לא מתחשק לי להשמע "פולניה" מכובדת... אך ראבאק... איך לא אומר לך בטון מתרונן... כי "חיי לימדוני שהבטחות וקרום של לחם נועדו לשבירה"
      למה להתחייב? לא שווה הרבה יותר לזרום עם התוכנית? ומה יותר אנושי מלמעוד?
      בעיני כה אנושי להתמכר לעונג שבפחמימה גם אם זה מביא למעידה מהתוכנית.
      ואת? קחי חיבוק... תתענגי על התוכנית כי היא פלאית ושלא תפסיקי מעת לעת למעוד!
      בנת??????
      מיכל.
        •    
        • עדיין מתחייבת...:)

        • מאת: LilachM
        • נשלח בתאריך: 18-11-2009 13:33
        ההתחייבות שומרת עליי.
        מתחייבת לשתות מים, מתחייבת להשגיח על עצמי היטב בזמן חופשה, מתחייבת לחשוב פעמיים לפני שאני מכניסה שוקולד לפה, מתחייבת לשים את עצמי במקום הראשון ועוד ועוד ועוד...
        לא חושבת שיש משהו רע בלהתחייב..הרי במקרה הגרוע ביותר אני אעמוד בה..:)
        •    
        • אה..ותודה !

        • מאת: LilachM
        • נשלח בתאריך: 18-11-2009 13:39
        על החיבוק. לקחתי.
        :-)
          •    
          • סבבה... יש לי מלא חיבוקים

          • מאת: beraleb
          • נשלח בתאריך: 18-11-2009 14:10
          שמסיבות אלו ואחרות נמנעתי מלחלקם...
          סיכמנו... אני אביא את החיבוקים... את ההתחייבות... והעיקר ששתינו ננצח!!!
          מיכל
            •    
            • אגב...

            • מאת: beraleb
            • נשלח בתאריך: 18-11-2009 15:30
            אם את לילך שאני חושדת ... אז החיבוק יבוא עם לחישת כישוף אהבה באוזן.
            אם לא, אז לא!!
              •    
              • לא חושבת...

              • מאת: LilachM
              • נשלח בתאריך: 19-11-2009 08:29
              שאנחנו מכירות...:)


                •    
                • לא?

                • מאת: beraleb
                • נשלח בתאריך: 19-11-2009 09:26
                אז ככה, גם אם לא.. חיבוקיי הם בתוקף!!!
                מעבר לכך... מיכל הוא שמי על סמך תעודת הזהות... אך מאז היותי אני נקראת מיקה.
                וחוץ מזה... היום מקובל לפתח אהבות וירטואליות, לא?
                  •    
                  • חוזרת בי...

                  • מאת: LilachM
                  • נשלח בתאריך: 19-11-2009 11:18
                  מי מכיר אותך בתור מיכל ??
                  יאללה..תלחשי לי..:)
    •    
    • ל"סופרת" שכתבה את היצירה על אובדן החופשי חודשי-

    • מאת: beraleb
    • נשלח בתאריך: 11-11-2009 12:03
    ובכן, קשה לי שלא להגיב ובכן, הסיפור לא רק שאינו מדהים בעיני הוא כמעט על סף הלא ראוי., בעיני לפחות. כן, אפשר ורצוי לעודד שמנים ושמנמנים לרדת במשקל...אך להאחז במסרים ההופכים אנשים שמנים ללא ראויים, מקומם כל נים בגופי השמן!!!
    מה מדהים באמירה לא רצינית (נשבעתי לא להיות בוטה) שאם את עוטה עליך עוד 20 ק"ג לכאורה אינך ראויה ליחס, התחשבות וכדו'???????.
    נכון, שומן מכער ומכווץ מידות טובות, אך מכאן ועד להפיכת השמן למאוס ולא ראוי, המרחק רב ביותר.
    לא אהבתי מאום מהסיפור הזה, הוא הזכיר לי יותר את סגנון הפולניה שחיוני לה שהכל יהיה בסדר... מצוחצח ... והעיקר נראה טוב כלפי חוץ.
    אגב, עוד יכולתי להבין אם היית שואלת את עצמך בסוף "האם עם תוספת של 20 ק"ג היה בי העוז להלחם בעבורי"? אך לשאול "האם הייתי נעניית"? נראה לי מקומם.
    רק חסר שתאמרי בנימה פולנית כמו אימי הגאה "בחורה עם שכל צריכה לעשות איתו משהו יותר חשוב מלחשוב" אין על אמא שלי...
    מזל שאין לי שכל!!!!!
    מיכל

      •    
      • למה את טומנת את ראשך בחול?

      • מאת: guyr13
      • נשלח בתאריך: 11-11-2009 19:39
      זה לא מדע מדויק
      אבל אין ספק שאשה יפה וחטובה תקבל יחס שונה מאשה שמנה!
      בואי לא ניתמם
      למה בכל ענף המכירות מבקשים הופעה "ייצוגית" שזה בעצם יפה ורזה?
      כי זה מה שמושך אנשים וזה מה שמוכר וזו המציאות קשה ככל שתהיה
      אחרי שנרגעתי...
      שלום לפורום היקר
      אני אומנם כבר לא בתוכנית(לצערי) אבל ממשיך לקרוא לפעמים
      מתגעגע לפורום ולקבוצה
      מאחל לכולכן בהצלחה
        •    
        • כי...

        • מאת: beraleb
        • נשלח בתאריך: 11-11-2009 20:08
        •    
        • כי...

        • מאת: beraleb
        • נשלח בתאריך: 11-11-2009 20:09
        א. יש אחת שטומנת בחובה ואני טומנת בחיבה...
        ב. איני מיתממת, אני מודעת לכך שלמראה חיצוני יש משמעות, לא סתם אני מנהלת מלחמת חורמה בצלולוטיס.
        ג. אני מודעת היטב לחסכים שהבאתי לחיי בימי שומן, אך חרף כל אלו אני נמנעת מלפסול אדם בשל גודלו.
        זה לא אומר שאביא פיל למיטתי, גם לא קרנף... אך לא רארה בהם זן נחות שאינו זכאי לעזרה בשל גודלם.
        אם זו היתממות בעיניך, אז הריני מיתממת!
      •    
      • התאפקתי

      • מאת: sariti lee
      • נשלח בתאריך: 12-11-2009 09:33
      כמה שעות טובות מאז שקראתי את דברייך כדי לא לענות לך תשובה שתייבש כל נים בגופך השמן (כמאמר דברייך).
      אילו היית משכילה להבין את מה שקראתי היית מגלה (להפתעתך) שלא באתי להפוך אדם שמן ללא ראוי. בסיפור הזה אני באה דווקא בביקורת כלפי החברה שמפלה אנשים בשל המראה שלהם / משקלם. (את הביקורת שלי כלפי אדם שמן, ויש לי מעת לעת ביקורת, אני שמה בצד כרגע).
      אבל הפולניות השתלטה עלייך. את כתבת את מה שכתבת עם חמישה (5) סימני קריאה!!!!!
      ועוד משהו:
      את לא חייבת לאהוב מאום בסיפור הזה. הוא לא נכתב בשביל שתאהבי אותו. אישה אחת, מאוד חכמה שאני מאוד מעריכה, אמרה פעם שלא משנה אם התגובה לדברייך אוהדת או לא. הייתה תגובה!

      ואיך לא לסיים עם המילה:
      ב ה צ ל ח ה !


        •    
        • וואו!

        • מאת: beraleb
        • נשלח בתאריך: 12-11-2009 10:07
        •    
        • ניסיתי להבין מה יש בך שמעצבן אותי!

        • מאת: beraleb
        • נשלח בתאריך: 12-11-2009 11:57
        והכל התבהר תוך שניות כאשר קראתי את תגובתך!
        יש לך נימה מעצבנת, נטולת רוך וחמימות. (מתאפקת לא למצוא נחמה בעובדה המנחמת שעונשך הוא נימתך)!
        זה התחיל במענה שלך על עוגת הגבינה, וזה נמשך לטון הרוטן ואף מאיים בתגובתך אלי ( "נמנעתי מלענות לך תשובה שתייבש כל נים בגופך השמן") אומנם גופי המשתקם עודו שמן, אך נדמה לך שיש בך יכולת לייבש משהו? ואם כן, זה מעלה את ערכך בעיני עצמך?
        קיצור, את לא נעימה לי!!!
        ודייני בך!
    •    
    • דיאטה קלאב עכשיו גם בפייסבוק. כנסו והפכו לאוהדים

    • מאת: dietaclub
    • נשלח בתאריך: 18-11-2009 09:50
    •    
    • יחסי שנאה / אהבה (או אם תרצו נשקלת אובססיבית)

    • מאת: sariti lee
    • נשלח בתאריך: 14-11-2009 11:42
    כן כן, אני בטוחה שהנושא שבנדון כבר נדון לאין ספור אבל בכל זאת, למרות שכך, אני מעלה שוב את עניינו של זה (המשקל) לסדר היום. ולא מדובר במשקל, כלומר מסת הגוף שלנו, אלא במכשיר ההוא שמחוגיו זזים ואז קובעים את המספר המגיע לנו.
    כל פעם מחדש לעמוד עליו ולראות עד כמה בא לו להיטיב איתי. כן, מחוגיו זזים, נעים והוא כאילו מתלבט; רגע רגע אוליי כאן נעצור? לא לא, אוליי כאן? וכל העניין הרי מדובר, בכל יום, בגרמים ספורים. אז נו מה אכפת לך להיות נדיב?? כלומר אל תהיה נדיב. תהיה נחמד.
    אני יודעת שבתכנית הזו לא נשקלים. באים פעם בשבוע, עולים על המשקל ואז נחרץ דיני ונגזרת עליי אחריותי לשבוע שחלף ושבועתי לשבוע שמתחיל. אבל אני, שכבר יצרתי לי אג'נדה מכובדת וכללים נוקשים על "איך עולים על המשקל" חייבת לדעת כמה אני שוקלת בכל רגע. אז נכון שלא מתאפשר לי לבדוק מה קורה כל רגע, אבל אין בוקר שאני לא עומדת עליו. והוא (תלוי איך ישן בלילה) אומר לי מה דעתו עליי.
    האם זו רק אני? או שזה צורך של עוד רבים כמוני? האם ההתעסקות הזו היא סוג של מנגנון הגנה כזה שמעסיק את גלגלי השיניים בראש וכל הזמן חושבים על מה שמכניסים לפה?
    •    
    • עוצמתה של הקבוצה

    • מאת: beraleb
    • נשלח בתאריך: 16-11-2009 13:25
    לאחרונה מצאתי את כל הנסיבות המקלות כדי להצדיק את העדרותי מהקבוצה (פעם אחת זה היה אף בגין החשש מהמפגש עם המשקל).
    חלפו 5 שבועות במהלכם התרתי לעצמי הקלות רבות עד כי הבנתי שאם אני לא עטה לקבוצתי, אני נכנעת לתאוותי הנודעת לפחמימה המנחמת.
    בחששות ענקיים שבתי לפני שבועיים, תחושה פילית (הכבדות הזו שרק פילוניות מכירות) עטפה את כולי ואם עליתי רק מאה גרם במהלך חמשת השבועות זה בגין גלוני זיעת הפחד שנזלו מגופי הבשרני.
    את שאגות השמחה שמעו עד לרחוב ממול... רק מאה גרם איזה יופי... אך אט אט חדרה לעולמי ההכרה כי אומנם העליה הייתה מינורית אך מה עם הירידה שפוספסה במהלך חמשת השבועות?????
    חלפו שבועיים כבר 1.5 ק"ג נוספים נעלמו מעולמי (כן ירבו... אמן!) ויותר ויותר מתבהרת חיוניותה של הקבוצה בעולמי המצטמק!!!
    אהבתיך קבוצתי!!!!
    •    
    • עוגת גבינה

    • מאת: thkh5
    • נשלח בתאריך: 10-11-2009 12:34
    שלום,
    שמי אילי ואני חדשה בפורום וגם חדשה בתוכנית.
    באתר המתכונים ראיתי מתכון לעוגת גבינה כאשר מנה נחשבת לחלבון.
    הבנתי שניתן להחליף את מנת החלבון החלבי יוגורט/גבינה וכו', במנה של עוגת גבינה - הבנתי נכון? (אני עדיין מעכלת את התכונית....)
    כמו כן הורדתי מהאתר טבלת רישום - תפריט א' (1200 ק"ל) ואת התפריט השבועי של שלב א.
    שאלתי היא:
    בתפריט היומי בארוחת הצהריים מופיע "קערת סלט ירוקת" ואילו בטבלת הרישום אין סימון לקערית זו...
    מה הנכון?
    לתשובתכם אודה
    אילי
    בתפר
    בטבלת הרישום בארוחת הצהריים אין רישום של סלט ירקות
      •    
      • ברוכה הבאה hand

      • מאת:
      • נשלח בתאריך: 10-11-2009 12:54
      הבנת נכון מאד. בכל מקום שרשומה לך מנת חלבון חלבי, את יכולה להחליף שווה ערך.
      (אותו כנ"ל גם לגבי פחמימות, בשר, פירות...)
      לגבי תפריט א', נכון מאד שיש קערת יסלט רקות.
      עלי והצליחי smile
      •    
      • את יודעת מה הבעיה שלי עם מה שכתבת???

      • מאת: sariti lee
      • נשלח בתאריך: 10-11-2009 19:37
      "עוגת גבינה". את חדשה בתכנית. וכבר על ההתחלה "עוגת גבינה"?? כרגע "עוגת גבינה" לא צריכה להיות בכלל בלקסיקון שלך אפילו אם היא מוגדרת כמנת חלבון.
      תתאפסי על התכנית, תתאפסי על הדרך. אם בא לך "עוגת גבינה" לכי עליה במנה המותרת. אל תחפשי את הפירצה בתכנית. לכי "בלאנקו" על עיוור. לפחות בהתחלה. אל תחפשי הרפתקאות. יכול להיות שאני טועה אבל מאוד מאוד חשוב להיות ישרים עם התכנית ולנטרל כל מכשול שעלול להביא לנפילה אחרת לא רואים תוצאות שמאוד מאוד רוצים לראות בתחילת הדרך וזה מתסכל ומעורר מחשבות כמו: "למה באתי לפה בכלל". חכי. סבלנות. לכי על "עוגת גבינה" אחרי תקופה מסויימת. כשיגיע לך. תחליטי את מתי. תציבי את את הגבול.
      ב ה צ ל ח ה.
        •    
        • עוגת גבינה

        • מאת: thkh5
        • נשלח בתאריך: 11-11-2009 08:36
        אני שמחה לשמוע הערות/הארות כיוון שכפי שאמרתי אני חדשה בתוכנית ואני מנסה ללמוד אותה.
        לפי הבנתי עוגת הגבינה (שהמתכון שלה נלקח מהאתר) לא יכולה לגרום לנפילה, כי היא במסגרת התכנית. מנה של עוגה = מנת חלבון, אז בעצם למה לא?
        אשמח לשמוע נימוקים מנסיונך....
          •    
          • כי....

          • מאת: sariti lee
          • נשלח בתאריך: 11-11-2009 10:18
          עוגת גבינה זה הרבה יותר 'סקסי' מסלט חסה למשל... ואיתה גם מתחשק לשבת לבלות קצת יותר מאשר עם איזה סלט כרוב...
          וגם אם המתכון שלה לקוח מהתכנית והיא מופיעה כמנת חלבון, עדיין, הסיכויים להישאר איתה בגבולות התכנית קשה יותר ועוד בהתחלה.
          כשמכינים את הדבר הזה זה בד"כ משהו עגול או מלבני. איפה מתחילה מנת חלבון ואיפה היא מסתיימת?
          אבל לכי על זה. אם כל כך בא לך....
          בהצלחה.
          (שיואו... רק מלכתוב על זה יש לי פארנויה מקלוריות)
            •    
            • עוגת גבינה

            • מאת: thkh5
            • נשלח בתאריך: 11-11-2009 13:20
            יש צדק בדברייך לגבי סקסיות של המנה, אך זה גם תלוי באופי, אם אני אופה את העוגה, בתבנית עגולה, מסמנת את הפרוסות בהתאם למתכון, אין שום סיבה שאחרוג...שוב זה תלוי באופי.
            בכל אופן אני מודה לך על הערתך.
            יום טוב
              •    
              • דווקא נראה לי

              • מאת: LilachM
              • נשלח בתאריך: 12-11-2009 12:00
              שהרבה יותר פשוט לשלוט בכמויות כשאת חדשה, מלאת מוטיבציה ומאוהבת קשות בתוכנית.
              קשה יותר אח"כ...
              אז לדעתי - כל עוד את מסוגלת לאכול במידה..תהני.
              זכרי רק שעלולים להיות ימים שיהיה לך יותר קשה לשלוט בכך. smile
                •    
                • עוגת גבינה

                • מאת: thkh5
                • נשלח בתאריך: 12-11-2009 18:34
                את כל כך צודקת...אני ממש מאוהבת בתוכנית, היא כל כך טובה לי, אני ממש צייתנית....מקווה שזה לא יעבור.
                אני מתארת לי שיבואו ימים קשים, גם שמעתי על כך בקבוצה שזה לא כל כך קל בהמשך...אבל אני בגישה שכמו שיש אחרות שמצליחות לעבור את הימים הקשים - אז למה לא אני?
                אני בהחלט אכין לי את העוגה, ובמקום חלבון בארוחת ביניים אתענג לי על פרוסת עוגה.
                תודה לך על העידוד.
    •    
    • חדשה כאן

    • מאת: ronilahav
    • נשלח בתאריך: 09-11-2009 18:57
    cry cry זו הפעם נראשונה שאני מעזה להכנס.... זה נראה לי בהתחלה די משעמם להכנס לפורום של דיאטה .... אבל מהר מאוד הבנתי שאין ברירה זקוקה לעידוד ותמיכה.... אז אני מודה .... ואני פה.
      •    
      • גמני כאן בשביל לעזור inlove

      • מאת:
      • נשלח בתאריך: 10-11-2009 12:54
      •    
      • שיהיה לך בהצלחה

      • מאת: sariti lee
      • נשלח בתאריך: 12-11-2009 17:02
      כולנו כאן זקוקים לעידוד ותמיכה.
      את במקום הנכון.
    •    
    • רגשות ואוכל - איך מנתקים אותם אחד מהשני ?

    • מאת: LilachM
    • נשלח בתאריך: 12-11-2009 12:03
    שלשום היה לי ערב קשה במיוחד, הייתי מאוכזבת ומעוצבנת...
    והרצון לאכול ולזלול היה מאוד גדול.
    הצלחתי באותו היום להוציא את עצמי בדיבור מזה, אבל כנראה לא הצלחתי לסלק את זה לגמרי..ואתמול בערב נפלתי.
    איך מנתקים את הכעסים, האכזבות והעצבים מהרצון לאכול ?
      •    
      • לילך יקרה

      • מאת:
      • נשלח בתאריך: 12-11-2009 12:19
      תשבי, זה הולך להיות ארוך. :)

      אם ההנחה שהגוף והנפש חד הם, הרי שלא ניתן להפריד את מצב הרוח שלנו מהרצון לאכול.
      זה נכון שיש אנשים אצלם קיים ניתוק בעניין, אבל את האישיות לא ניתן לשנות.
      מקסימום לעדן, לעגל פינות.
      מה כן ניתן לעשות?
      ראשית להבין שהצורך לפצות את עצמינו בזמן מצב רוח ירוד תמיד יהיה.
      להבין, כלומר לקבל ולא לנסות להלחם בזה, בבחינת if you can not beat it-join it.
      join it, כלומר, לפצות את עצמינו, אבל למצוא את דרך הפיצוי ששכרה אינו בהפסדה.
      תביני, כשאת אוכלת במצב כזה, את מרוויחה הנאה, פיצוי, הסחת דעת, אבל משלמת מחיר.
      יכול להיות שיש דרך אחרת בה את מרוויחה את אותם דברים בחינם?
      בטוח שיש :) הרי יש אנשים אחרים, שעם בדיוק אותם מצבי רוח מתמודדים שלא באמצעות אכילה, לא?
      מכירה כאלה?
      מה הם עושים?

      מה שאת עשית היה בהחלט הדבר הנכון: "הצלחתי באותו היום להוציא את עצמי בדיבור מזה"
      זה לא מנע את הנפילה של יום המחר, אבל זה מנע את הנפילה שלה היום וזה גם משהו :)
      נסיונות חוזרים ונשנים שכאלה יישאו פרי, אם לא תתני לנפילות שבינהם להכניע אותך.
      מה היה בדיבור הזה?
      מה אמרת לך ששכנע אותך?
      מה עזר לך להאמין ולמצוא דרך אחרת להתמודד באותו היום?

      התשובות לשאלות האלה יכולות להיות המנוף להצלחה בפעם הבאה.
      מה דעתך?
        •    
        • תודה על התשובה המהירה והמקסימה..:)

        • מאת: LilachM
        • נשלח בתאריך: 12-11-2009 12:34
        אני אסתכן ואומר שזו הייתה הפעם הראשונה שהצלחתי לדבר אל עצמי במצב כזה ואף להשתכנע (אני 8 שנים בתוכנית Off and On).
        אני בהחלט מנסה כרגע לשחזר מה בדיוק נאמר שם שעבד עליי באופן טוב שכזה (היו הרבה מילים שעפו במחשבות..לכי תזכרי עכשיו..:)) ואני בהחלט אנסה להשתמש בזה שוב, מקווה שזה
        יצליח.
        תודה לך.
          •    
          • עצה קטנה

          • מאת:
          • נשלח בתאריך: 12-11-2009 13:01
          תירשמי.
          אחרי מסע שכנוע מוצלח, את כל הדיאלוג הפנימי שהיה לך.
          ותתלי על המקרר. :)
          יהיה לך מאד מעניין לקרוא את זה ברגע השבירה הבא...
          ולי מאד מסקרן :)
            •    
            • מעניין...

            • מאת: LilachM
            • נשלח בתאריך: 12-11-2009 14:06
            מבטיחה לנסות ולרוץ לספר...:)