פורום דיאטה קלאב

הפורום מיועד לכל המתעניינים באורח חיים בריא,תזונה ודיאטה. זה המקום לשאול,להתייעץ ולשתף.

מנהל הפורום: galita, דיאטנית החברה

כדי להשתתף באופן פעיל בפורום, יש צורך להתחבר למערכת. במידה ועדיין לא נרשמת לפורום, כל שעליך לעשות הוא להקדיש שתי דקות לצורך רישום חינם בטופס ההרשמה המקוון לפורום. מייד לאחר ההרשמה תוכל להכנס לפורום כחבר פעיל.

באם הנך חבר/ה פעילה באחת מקבוצת התמיכה של דיאטהקלאב, אנא הרשם/י באמצעות טופס ההרשמה למשתתפים.

    •    
    • וידוי שני (לבטח לא אחרון)...

    • מאת: beraleb
    • נשלח בתאריך: 01-09-2009 16:28
    אל מחוזות התוכנית הגעתי לאחר שהייתי כספינת מפרש ללא קברניט, גורמת נזקים מכאן (גם לי) ואכזבות משם, עולה על שרטונים, מתנגשת במזחים ורומסת ללא רחמים חפים מפשע וכל אלו למה? כי נשאתי בגאון תוקפנות של זללנית לא מרוסנת.
    שלב ראשון התחלתי לעיין בספר הנקרא "נשים צרפתיות לא משמינות"המסר הוא שבמקום לדחוף ג'אנק עדיף לחגוג על מנות קטנות שכאלו... סרטנים רכי שיריון, ביצים שזה עתה הוטלו,אפרסקים שנקטפו לפני שעה, תבשילי עגל, שפן וציד וקמצוץ כבד אווז.. לפני השינה לגמתי כוס ענקית של מים (או שמפניה) בבוקר טסתי לחפש מזון... הרוגלך המבחילים מעולם לא נימוחו בפה שלי טוב יותר...ואז נזכרתי שג'וליאנו אומרת שהכי הכי חשוב זה להקשיב לגוף שלנו.. ואני האזנתי לגופי רוב קשב והוא זעק בקול "שוקולד" "שוקולד".... יממה הספיקה לי כדי להבין שלא קורצתי מחומר צרפתי (אני ... הרי כידוע.. הרי האטלס מחייכים אלי , מבכלל מזרחיים מעדיפים מלאות, לא? ). ואז יחד עם מדריכתי היקרה נגמלה ההחלטה... "מיכל מצטרפת לתוכנית" ומאז אני כאן... מתרווחת מרוב נחת... ומשבוע לשבוע פחות "מנופחת".
    תוך שבועות אחדים התמגנטתי לפורום, גם חיבור זה לווה בלבטים, כי נוכחתי שלרוב השאלות הן בתחום המקצועי ולי כה חיוני לדבר על נפתולי הנפש ופחות חשוב לי ערך קלורי של פיסת גזר.
    וזה יתרונו הגדול של הפורום הזה.. כל אחד יכול לשאוב לעצמו את דלי המים הרצוי לו!!! ואני מחפשת דלי (בלי חור) צבעוני ומרשים לתוכו אפיל את היפופוטמוס שלנו!!!!!!! וכאשר הוא יהיה בדלי שלי, אלוהים עדי שאעשה בו שפטים.
      •    
      • אמאל'ה shocked

      • מאת: guyr13
      • נשלח בתאריך: 01-09-2009 19:47
      אני מבין שעונת הצייד החלה
      אז לפני שאני נופל ברשתה של הפילה
      אמשול לכם משל נפלא
      המשל:
      אדם יוצא לדרך לבאר שבע לחיפה
      נוסע במכוניתו המפוארת, צלילי גלגלצ מתנגנים ברקע
      אוויר צונן מהמזגן מנופף את בלוריתו
      לפתע הוא רואה שלט ענק "5 ק"מ לאילת"
      מייד הבחור מבין שטעה בדרכו,שנסע לחינם קילומטרים רבים
      כהרף עין לוחץ על דוושת הבלם ומסובב את מכוניתו לכיון ההפוך
      השעה כבר מאוחרת, הלילה ירד, מרחוק נראים אורות קטנים של קיבוץ אליפז
      נוסע הבחור צפונה בתקווה שהפעם לא טעה בדרכו
      לאחר דקות רבות של נסיעה הוא שם לב שהנוף לא השתנה, עדיין אין יישובים עירוניים
      ומתחיל לעלות בו ספק אולי טעה שוב,אולי שוב התבלבל הרי תמונת הנוף לא השתנתה והוא כנראה שוב בדרך לאילת
      ברגע של חולשה וחוסר ודאות מקבל החלטה לסובב שוב את מכוניתו ושוב ממשיך הוא לכיוון אילת....
      כמובן שהמשל דמיוני ונבנה אך ורק כדי להעביר את המסר הבא:
      לפעמים יש רגע בחיינו שיש שלט שאומר "5 ק"מ לאילת" שאנחנו בכיוון ההפוך
      פתאום נופל האסימון ואנחנו מבינים שטעינו ומקבלים החלטה לשנות
      עושים שינוי של 180 מעלות ומתחילים לרוץ
      אבל אנו רואים שהמציאות לא משתנה "תמונת הנוף לא משתנה"
      אנו עדיין נראים אותו דבר, עדיין לא יכולים להחליף מידה בג'ינס ואז מתחילות הספקות
      אולי זה לא זה,אולי שוב טעינו,אולי זו לא הדרך ואז אנו שוב עוזבים הכול וחוזרים למצבנו הקודם
      הלקח הוא שלאחר שקיבלנו החלטה על שינוי
      המציאות סביבנו לא משתנת ברגע
      לוקח לה זמן, צריך סבלנות
      ואז נתחיל לראות את אורות הכרך של ת"א ונדע שאוטוטו אנחנו בחיפה(משקל היעד)
      למיכל היקרה,
      ההיפו חיה מוגנת ואסורה בצייד yo
      בהצלחה לכולנו love



        •    
        • היפ!

        • מאת: beraleb
        • נשלח בתאריך: 01-09-2009 19:58
        מה קרה לך? מה זה המשל הזה? עשית לי סחרחורת... במקום שייסע ויחזור ויחזור וייסע... שיקח "ממוריט" יעשה לו קצת סדר בראש וזהו!
        מוגנת שמוגנת... אתה אבוד!!!
        אגב, מרוב התרגשות היה לי יום לוחמני עם התוכנית.. הגעגועים אליך עשו לי חשק ל"מתוק" וכירסמתי חרישית איזה 6 סוכריות ללא סוכר... אי לכך, אני מתכוונת כעת להתחבר לאי פוד האהוב שלי, ולחולל בחולות לצלילי קנופלר.
          •    
          • אפקט הניאגרה

          • מאת: guyr13
          • נשלח בתאריך: 01-09-2009 20:55
          משהו מטריד אותך ברגע זה? cry

          חשוב עליו לרגע... confused

          לחץ על הכפתור tongue


          ושחרר אותו עם הזרם... hand

          עדיף במקום לרדת על 6 סוכריות ללא סוכר
          מזל שלא היו לידך 6 קוראסונים עם סוכר
            •    
            • טוב, בסדר פאפא...

            • מאת: beraleb
            • נשלח בתאריך: 01-09-2009 21:04
            אזמין מתכנת מוכשר שממתכנת בתשלומים והוא יתכנתני... ואז אהיה מתכת קרה אך מתוכננת להפליא!
            וכאשר אהיה נרגשת או נסערת או תוגתית משום מה ויתחשק לי להתחרע על חבילה של פרלינים ממולאים בנוגט אלחץ על כפתור צד שמאל שלי והתאווה תעלם.
            הידד!
              •    
              • תתפלאי לשמוע אבל המוח שלנו אכן מתוכנת

              • מאת: guyr13
              • נשלח בתאריך: 01-09-2009 21:15
              הבעיה אצלנו שהמתכנתים שלנו היו סוג ב'
              לכן אנו עוברים את התהליך הזה של תכנות מחדש
              כל שינוי של אורח חיים זה תכנות מחדש
              התכנות נובע מהסביבה בה גדלנו,הדרך שהתחנכנו,הטלויזיה שראינו וכו'
              לכן מה שכתבת בהלצה זו דווקא ההמלצה
              רק מה ,נקווה שנמצא מתכנתים טובים
              שיעשו את התיקונים הנדרשים
              ואז לא נפרק חב' פרלינים
              יימסו להם הקילוגרמים העודפים
              נהיה רזים וחטובים
              נתחיל חיים חדשים, מהנים ומרגשים
              כולם מהצד יעמדו משתאים
              לנוכח השינויים הכבירים
              אז ייעלמו להם משלי הפילים
              פה נגמרים לי המילים ומתחילים הברבורים
              love

    •    
    • וואלה יש אלוהים....

    • מאת: beraleb
    • נשלח בתאריך: 31-08-2009 20:54
    איזה מזל שהיפופוטמוס לבית גיא... לפחות עב בשר... כי נוכח יכולת ההבעה שלו, הבינה שלו וקסמו... לו היה גם מסוקס, תמיר, חטוב וחייכן, הייתי מזמינה אותו בעורמה לחוות הפילות ומתאבדת עליו!!
      •    
      • את יכולה להתחיל לתכנן את ההזמנה...

      • מאת: guyr13
      • נשלח בתאריך: 31-08-2009 21:23
      כי אני לא הולך להישאר עב בשר לאורך זמן
      אבל אם נחזור לעולם החי
      עד כמה שידוע לי פילות מתערבבות אך ורק עם בני מינן
      לכן כדי לזכות בסוס מירוץ אציל עלייך לעזוב את משפחת הפילים ולעזוב את החווה
      אכן הפרידה קשה מהחווה
      אך לפילה חכמה
      שיודעת את עתידה
      ורצונה
      אין זו אגדה
      ואם השכנה
      החורגת בבנייה
      תכנס עם הצעה
      למעדן בצורת עיסה דביקה
      הפילה תנענע --לא--- בחדקה yo
      כי בקרוב ההיפו עוזב את השמורה hand
      ומגיע למשקל השמירה
      ואז תעצב לה הפילה cry
      על החבר שגלה
      love

        •    
        • היפו פוטמוס!!

        • מאת: beraleb
        • נשלח בתאריך: 31-08-2009 22:11
        תתקרב ותקשיב היטב...
        א. אני פילה חריגה.. מנהגי הקהילה זרים לי (בני אדם קוראים לכזאת: "כבשה שחורה").
        ב. אם פאני תצוץ בשנית... לא אנענע את חדקי אלא אביא לה הצלפה על החריגה! (מעניין אם סיליקון מגיב למהלומות חדק)
        ג. אתה אל תאיים עלי שאתה אוטוטו בשמירה... (אלא אם אתה מתכוון לשמירת הריון)
        ד. בסוף אוהב אותך גם שמן.
        לפעמים, אני קוראת את מילותיך וחושבת שאתה המצאה... כאילו יש בך יותר מדי בינה וחן כדי להיות זכר... רק חסר לי להעניק חדר מליבי להיפופוטמית מתחזה..... יגידו הרשעים... בטח, פילה שכמותה... לא בוררת... יש מתפעלת!!! (איך אומרים אצל בני האדם...? אהה כן, דימוי עצמי נמוך") בלעעעעעעעעעעעעע!
          •    
          • מתקרב ומקשיב היטב ועשית לי חשק לקבלה

          • מאת: guyr13
          • נשלח בתאריך: 31-08-2009 22:49
          עם כל המעלות והיתרונות שמספרים על המין הנשי
          אני נמצא פה בגללכן
          אתן פיתתם אותנו בגן עדן עם התפוח
          עשיתן יד אחת עם הנחש ועיברתן אותנו
          אבל סלחנו ואנחנו אוהבים אתכן ולא יכולים בלעדיכן
          לענייננו
          א. מעניין אותי מיכל מדוע את כל כך אוהבת להשתמש בדימויים מעולם החי?
          ב. הפנת את עניין החמין - בפעם הבאה פאני בצרה.
          ג. מאיים מאיים עשית לי חשק לרזות.
          ד. אוהב אותך כבר מהתחלה, שמנה, פילה, מה שבא ברוך הבא כמו שאמרו חכמים "אל תסתכל בפילה אלא מה שיש בתוכה"

          השיחות היום רוממו את רוחי
          אני מקבל על עצמי למחר
          לאכול 6 ארוחות ע"פ התוכנית ללא שום דבר באמצע
          הקבלה היא רק למחר ואך ורק למחר
          רק יום אחד
          לא יומיים,לא שבוע,לא חודש ,לא שנה
          יום אחד קטנטן
          מה זה לשמור יום אחד?
          קלי קלות
          תודה מיכל על היום הנפלא
          גיא love

            •    
            • היפו...

            • מאת: beraleb
            • נשלח בתאריך: 01-09-2009 14:18
            חרף העובדה כי הכרזות בגוף שלישי מזכירות לי דיקטטורים פתטיים או סתם מגלומנים חסרי ישע... אומר לך כי: היא... הולכת לסעוד את ארוחת הצהריים המתוכננת שלה... היכון לזינוק בהמש
            •    
            • היפ!!!

            • מאת: beraleb
            • נשלח בתאריך: 01-09-2009 19:45
            כאשר דיברת על הסליחה של הזכר המצוי לאישה.. נזכרתי
            כי יום יום אתם זועקים לשמים "ברוך שלא עשני אישה" לא? ואני, פילונת מדברית תוהה.. מה כבר ברוך כל כך בלהיות יצור שכל קיומו תלוי תלות מוחלטת וטוטאלית בגיד אחד מגוחך שתלוי לו מאמצע גופו??
            ולשאר...
            א. במבחני החיות שערכתי במהלך חיי... בכל הקשור לאיכות החיות יצאו מנצחות... משם חיבתי והדימויים וכל השאר...
            ב. פאני שוקלת להגר...
            ג. תרזה לך כפרה... אך חרף חלקיך ההולכים ונעלמים נצור את מילותיך, הן מהלכות עלי כקסם.
            ד. תבטיח שתאהב אותי יותר... כמרזה!!! אוח כמה אני שונאת את המשפט "אל תסתכל בקנקן" תסתכל בקנקן... תנעץ מבטים... שמעת?????????
            ובכלל, אני אולי רוממתי את רוחך... אך אתה האצת את פעימותיי עד כי נאלצתי לתור מכון המעניק מכות חשמל להסדרת הדופק!!!
      •    
      • תגידי.... confused

      • מאת: nogamannor
      • נשלח בתאריך: 01-09-2009 13:23
      מה הקטע עם גן החיות? פילות, פילים, היפופוטמים וכו'...
      אני מבינה שזה בהומור, אבל הייתי שמחה להבין למה משתמשת בתיאורים הללו.
        •    
        • הקטע הוא הומור...

        • מאת: beraleb
        • נשלח בתאריך: 01-09-2009 14:16
        ובעיקר חיבתי לחיות.
        את ילדותי המאושרת העברתי בסמוך לגן החיות שברחוב התשבי, מגיל צעיר מאד עקבתי אחר התנהלותם לעומת התנהלות האדם, וראי זה הפלא!!! אצלם מצאתי הרבה יותר חן ונחמה מאשר אצל בני האדם.(אגב, מאז אני מקפידה להיות מוקפת תמיד בבעלי חיים)
        אי לכך, הרבה יותר נוח לי לחוש כפילה מאשר כסתם שמנה.
        נ.ב. זה לא חטא הנושא עימו קלון להתייחס בהומור למצבנו/ מצבי.
        מקווה שהבנת... מיכל /פילה גאה!!!!
    •    
    • לאיילת!!!

    • מאת: beraleb
    • נשלח בתאריך: 31-08-2009 17:18
    כבר מזמן נאמר ע"י איזה חכם... (כאילו מה, חשבתם/ן שכל החכמים תקועים רק בראש של גיא) החיים מצריכים המון רוחב לב כי טיפוח האופי הקטן שלנו בלא להתבונן סביבנו פירושו לנשום ועם זה למות!
    ונזכרתי באמירה הזו בגללך.
    בגלל ההתייחסות האצילית והתבונית שלך לכולם כאן.
    לא מילים אוריריות הן נחלתך, אלא מילים יצוקות בתוכן, רגישות ומחשבה...
    אוח מאמא, לו חנופה הייתה ממגרת את מאגר הצלוליטיס שלי..... (תמיד אני חייבת לדחוף איזו מגננה... ראבאק).
    את מופלאה לי!!!!
    זו לא חנופה יקירה, זו הערכה כנה.
    מיכל.
      •    
      • איילת אהבים ויעלת חן

      • מאת: guyr13
      • נשלח בתאריך: 31-08-2009 20:16
      כך שר דוד המלך king במזמוריו
      אין לי ספק שהביטוי הולם אותך
      את עושה עבודת קודש
      מצליחה לגעת בכל אחד ואחד
      לא מובן מאליו
      אני מרשה לעצמי לדבר ברבים
      אנו אסירי תודה לך
      מצטרף לדברי מיכל
      יישר כוח
      גיא love
    •    
    • איך מתמודדים עם כל השאלות האלו מסביב....

    • מאת: nogamannor
    • נשלח בתאריך: 31-08-2009 13:09
    שלום לכולם,
    אני נמצאת בתוכנית מזה 4 חודשים (סבב שני שלי בדיאטה קלאב) וירדתי עד עכשיו 11.5 ק"ג. מתחילים לראות, להתייחס, ולשאול שאלות ואני נבוכה ולא יודעת איך להתמודד עם זה.
    מצד אחד, אנשים מתפעלים ומתרשמים מהירידה ומחמיאים על כך שרואים וכל הכבוד. מצד שני, אני מרגישה שזו מלכודת דבש...יש לי דרך מאד ארוכה ולמרות שאני מסתכלת גם על חצי הכוס המלאה יש משהו במחמאות הללו שקצת דופק אותי.
    זה לא שזה לא כיף לקבל מחמאות, אבל הייתי מעדיפה לוותר עליהן. באמת! אין לי כח להסביר לכל אחד ששואל מה אני עושה שאני לא צמה ויש לי 6 ארוחות ביום ו1800 קלוריות ומיד מגיעה התגובה - וואוו!! זה מלא קלוריות, איך את יורדת? (מקיאה, זה לא ברור? weird ) ואז מתחילים המבטים לצלחת שלי ולמרות שאני מוציאה אנשים מהר מאד משם, עמוק בפנים זה פשוט מרגיש לי מביך, מיותר ולא מועיל. אני לא רוצה שאנשים יחמיאו לי כמו שאני לא רוצה שאח"כ יגידו לי "לא חבל, ירדת כ"כ יפה...". לא רוצה שיתייחסו לגוף שלי כאל משהו לגיטימי שניתן לדבר עליו.
    אני לא יוצרת שיחות כאלו עם אנשים, בטח לא מהעבודה ועדיין הן תופסות תאוצה בתקופה האחרונה ודי מציקות....
    יש עצות?
      •    
      • לא יודע אבל זה בטוח יותר טוב מהשאלות האלו

      • מאת: guyr13
      • נשלח בתאריך: 31-08-2009 15:22
      איך השמנת ככה?
      מה את בולסת כל היום?
      "איך רזית יפה" אומרים גם לשמנים סתם כי אין מה לומר כאשר מחפשים לפתוח בשיחה-ככה אני עושה לפעמים
      לא משנה מה תעשי, לאנשים יש תמיד שאלות
      תשמיני-ישאלו
      תרזי-ישאלו
      תסתפרי,תיקני אוטו,תמכרי אוטו,תתחילי ללמוד,תסיימי ללמוד,תתחתני.תתגרשי וכו' ישאלו וישאלו
      אני חושב שאין לנו מה לעשות כנגד זה, לא נוכל לשנות את כל העולם
      אני חושב שאנשים שואלים זה לא באמת שזה כל כך מעניין אותם אלא סתם כדי לברבר ולפתח שיחה
      אז אני מעניק להם את התענוג הזה ומעביר נושא כהרף עין
      החכם מבין שלא בא לי לדבר על זה וממשיך לזרום
      הטיפש נבהל מהשאלה שלי וכבר שוכח מה הוא רצה ממני
      אותו דבר עם מחשבות
      השכל האנושי יכול לחשוב רק מחשבה אחת בנקודת זמן אחת
      ככל שננסה לסלק מחשבות רעות הן יתנהגו בדיוק להיפך ויחזרו
      לכן הפתרון הינו לחשוב מחשבה אחרת ואז ממילא המחשבה הרעה כבר לא קיימת

      אם לאחר שניסית להטות את השיחה לכיוון אחר החבר עדיין שב ושואל אז שוב נטה את השיחה
      אם בפעם השלישית הוא ממשיך אזי זה סימן שזה באמת מעניין אותו ואת חשובה לו/לה ואז תספרי

      בשיטה הזו אני מצליח להסיר 80% מהשאלות
      נקווה שהעצה מתאימה לך
      עד אז תתענגי על הפירגונים זה גם חשוב לפעמים blush
      גיא love
      •    
      • יקירה!

      • מאת: beraleb
      • נשלח בתאריך: 31-08-2009 17:00
      זה יפה ככה להקיא כל הזמן???? סתם...
      את לבטח לא יודעת זאת, אך יש קצת דימיון בינינו...אני אומנם רק 9 שבועות בתוכנית, אך גם אני "צצתי" בשנית... גם אני כבר השלתי 11.800 (אות הגבורה ממתין לי בסימטה שממול)! וגם עלי מוטל לחגוג יומית עם תוכנית ג'...
      אבל אני לא נופלת במלכודות דבש... אפילו לא אם הן מצופות בפרלין בלגי מובחר!
      ונפילה למלכודת שאת מתארת זו בחירה לא גזרה משמים!!!(ממתי מוטל עלינו להסביר אם איננו חפצים)??????
      ובכלל, כמו שאמר היפופוטמוס החביב... בני אדם לרוב מדברים סתם... כי לרוב הרי בכלל אין להם מה לומר... ומה שכבר יש להם לומר עדיף שלא ייאמר כלל. (תובנה בסיסית מאד בהבנת האדם.)
      אחת המתנות שאני זכיתי בה כתוצאה מהתחברותי לתוכנית זו האמונה המחודשת בעצמי. אמונה זו גררה אחריה באופן מיידי את האסטריביות.. והיום אין סיכוי כי אזיל דמעה או אכנס לאטרף מזון בשל הערה זו או אחרת.
      בדרכי למפגש עם הקבוצה שלי אני נתקלת באופן קבוע בקשישה נבולה היושבת על ספסל, אני חשה היטב את נעיצת עיניה בישבני המרופד..
      ביום א' האחרון היא קראה לי בחולפי על פניה, הסבתי מבטי והיא אומרת לי " רזית"! עוד לא הספקתי להתבשם מעונג המחמאה והיא שוטחת באוזני סיפור קורע לבבות על הנכד שלה שפצח בקריירה של דולפין אחרי שחי על דייאטת כימיקליים במשך חודש.
      כאילו מה?
      הפכתי לכוהנת המצטמקים???????
      את מבינה נוגתי.. אני הרי כלל לא מעניינת אותה, היא פשוט חשבה שאולי תוכל לעשות בי שימוש... אך לא עוד!!!!
      למדתי להרחיק מעלי פרלינים, בצקים, וטורדנים....למדתי שאני לא עושה מה שאיני רוצה (אלא אם ממש חייבת)בקיצור, אין לך כל אפשרות לשלוט במלל שאחרים פולטים, האחריות שלך היא על תגובתך... תני להם לעשות בך כרצונם... והלך עליך!!!!
      נ.ב. מסרי אהבת בנות חוות הפילים להיפופוטמוס... ההיפופוטם שעמוק בתוך נשמתו יש את אוצר המילים הכי שוות !
      (אוי... לו מילים היו מרזות הייתי כעלעל)...

    •    
    • אחרי 3 שנים בתוכנית - קשה לי-מאוד

    • מאת: 1357
    • נשלח בתאריך: 30-08-2009 12:44
    cry השבוע אכלתי שתי מנות מותרות. אחת - מתוכננת בדיוק על פי הכללים. השנייה - דחף בלתי נשלט. כעסתי כל כך. ובבוקר קמתי וחשבתי - יום חדש, היום אעשה תוכנית, אני מקווה שהשדון הזדוני לא יכנס בי בשעות אחר הצהריים והערב ויגיד לי: נו, מה איכפת לך, זה כל כך טעים... וכן המאמר ששלחתם היום על "רק היום" הוא כל כך נכון, אבל לפעמים כל כך קשה ליישם זאת. אני משננת לי את הכללים, מנסה להתמיד, אבל קשה, קשה לי מאוד (ואני יודעת כמו שהמנחה שלנו אומרת "קשה יש רק בלחם") זהו - שאני כל כך אוהבת את הקשה שבלחם... אני לא נופלת על "אויבים" האויבים שלי הם האוכל המותר שלנו... אבל הכמות... עליה אני עכשיו נופלת. אני בתפריט א' ואוכלת כמו תפריט ג + (בניתי לעצמי תפריט ד). בקיצור - כרגע כבד לי בנשמה, נקווה שיעבור.
      •    
      • האם "קשה לי מאוד" זו המציאות האמיתית או רק פירוש?

      • מאת: guyr13
      • נשלח בתאריך: 30-08-2009 20:06
      היי 1357,
      בעקבות המאמר המדהים שהביאה איילת שעשה לי סדר בראש מתחשק לי להתפלסף קצת עם השאלה
      מהי המציאות האמתית? מהי בכלל מציאות ואיך אנו תופסים אותה? האם היא ניתנת לשינוי? האם יש לי בחירה?
      אקדים ואומר שאין בכוונתי להטיף מוסר אלא רק להשתעשע קצת בדברי חכמים לצורך המטרה שלה התכנסנו כאן והיא "שינוי אורח חיים וירידה במשקל"
      כולי מלא הארה לאחר הפגישה היום ואני חייב לפרוק קצת שלא תהיה לי "שבירת הכלים"
      אני כל כך מזדהה עם מה שכתבת ואני שותף לרגשותייך ומצדיע לך על האומץ והכנות לשתף, רק ככה נוכל לנצח.
      ניקח לדוגמא את המקרה הבא:
      שלמה קיבל מכתב פיטורים מהעבודה cry זוהי מציאות עובדתית שאין עליה עוררין yo
      מכאן מתחיל הבחירה שלנו ואיזה פירוש אנו נותנים למציאות העובדתית, איזה סיפור אנו מספרים לעצמינו?
      שלמה יכול לומר: עכשיו המצב במשק קשה,מי יקבל אותי לעבודה? אני כבר מבוגר! החיים שלי יהרסו,אני אכנס לחובות וכו' וכו' וכו'
      ושלמה גם יכול לומר:עכשיו זוהי הזדמנות למצוא עבודה יותר מעניינת,להרוויח יותר כסף,להכיר חברים חדשים, אני מבוגר ועם הרבה ניסיון והרבה מקומות עבודה ישמחו לקבל אותי וכו' וכו' וכו'.
      האם סיפור 1 נכון? יכול להיות שכן ויכול להיות שלא- אנחנו לא יודעים מה צופן העתיד
      האם סיפור 2 נכון? יכול להיות שכן ויכול להיות שלא - אנחנו לא יודעים מה צופן העתיד
      איך יתנהג שלמה עם הסיפור הראשון?
      יכנס לדכאון ומרה שחורה,לא יאמין בעצמו, יתייאש מלחפש מתוך אמונה שלא ימצא כלום וכו' וכו'.
      איך יתנהג שלמה עם הסיפור השני?
      ישלח קורות חיים בשמחה, יגיע לראיונות עם ביטחון עצמי, ישדר הצלחה למעסיקים, יהיה שמח וכו' וכו' וכו'.
      עכשיו נחזור לענייננו
      נפלנו עם האוכל - מציאות עובדתית שאין עליה עוררין
      עכשיו איזה סיפור נספר?
      הסיפור הרע- אוף שוב נפלתי, אין לי סיכוי להצליח , אני לא יוצלח, קשה לי ליישם, איל לי כוחו עוד......
      הסיפור הטוב- אני יכול לערוך שינוי בחיי,אני חזק, אני יכול להצליח, הכשלון הוא כלי להצלחה.....
      עם הסיפור הרע נמשיך ליפול וליפול וליפול
      עם הסיפור הטוב נוכל לטפס מעלה בסולם ההצלחה
      אין לנו ידיעה מה העתיד צופן לנו
      אך בהחלט יש לנו בחירה באיזו דרך נבחר
      יש דרך להצלחה ויש דרך לכשלון
      תמיד טוב לספר לעצמינו את הסיפור הטוב הרי רע בטוח לא יקרה מזה
      1357 - תודה על השיתוף, אשמח לשמוע איך עברת את הקושי הזה.
      איילת- תודה על המאמר, רוצים עוד.
      גיא love
        •    
        • היי גיא, נתחיל בכך שרצתי וקניתי את הספר מתוכו

        • מאת: 1357
        • נשלח בתאריך: 31-08-2009 08:42
        ציטטה איילת את הקטע הנפלא. בנוסף, הדפסתי לי את הקטע שאיילת שלחה וקראתי בו חזור וקרוא. אתה צודק שהדרך קשה ומייגעת. המון פעמים במסלול האין סופי הזה הדרך מוצלת ונעימה אבל לעתים העצים נעלמים ואנו יוצאים למדבר שחון והחום מעיק והדרך המישורית משהו הופכת לעלייה תלולה, וקשה להמשיך ללכת. כך אני מרגישה לעתים. ברוב הזמן אני עושה תוכנית כמו שצריך. תאר לך שכבר 3 שנים אני רושמת ללא לאות כל דבר שאני אוכלת. אבל כשאני מגיעה לעליה, וקשה לי , אני מתגלגלת במורד, ומתחילה את הדרך מחדש. ולמה ? כי אני יודעת שאין לי דרך אחרת, אין לי אופציה אחרת. זה או להיות שמנה או להיות במשקל תקין. ואני את הבחירות שלי כבר עשיתי. ולכן קשה לי כשאני נשברת, קשה לי לקבל את זה שהאוכל עדיין (לפעמים) גורם לי לאבד שליטה ואז אני טוחנת כאילו אין מחר. למזלי, אני מתעשתת בדרך כלל לאחר יום יומיים וחוזרת לשגרה הברוכה. וכעת אני שוב על המסלול. נלחמת כל רגע על החלטתי להמשיך בתוכנית כפי שצריך. כי כשאני עושה תוכנית אני מרגישה שלווה ורגועה - חד משמעית! ואת ההרגשה הזו אני אוהבת - מאוד! בהצלחה לך גיא יקר. בהצלחה לכולנו.
        •    
        • סליחה שאני נדחפת unsure

        • מאת:
        • נשלח בתאריך: 31-08-2009 09:00
        קוראת סמויה אבל בשקיקה את הדיאלוגים מרוממי הלב שנכתבים כאן
        ובוחרת שלא להתערב, הרי אתם מסתדרים כל כך יפה בלעדי smile ,
        אלא שעכשיו לא התאפקתי dizzy .
        גיא, התשובות לשאלותיך טמונות בגוף הפוסט ולי נותר רק לחזק ולומר מנקודת מבטי,
        שלמציאות כשלעצמה אין כל ערך ומשמעות, לבד מאלה שאנו מעניקים לה.
        כל עוד אנחנו זוכרים את זה, הכח והיכולת לנהל את רגשותינו ואת תגובותינו אליהם נמצאים בידינו.
        או במילים אחרות,
        לגזור ולתלות על המקרר.
        ישר כח, גיא yo
          •    
          • דווקא מומלץ להידחף- כגודל הדיון כך גודל הלמידה

          • מאת: guyr13
          • נשלח בתאריך: 31-08-2009 09:38
          אכן במשפט אחד סיכמת את מה שרציתי לומר
          אשתמש בו מדי יום עד שיהפוך למנטרה קבועה

          גם אני כמו 1357 מרגיש בעננים שאני בתוכנית,ממש מרחף,כיף אמיתי
          אבל מה שאני לא מבין והשאלה שקשה לי היא:
          מה זה הכוח הזה שגורם לי לחזור לרחוב עם הבור כל פעם מחדש?
          למה בסיפור שלי זה לא נגמר ב-4-5 בתים וזה נמשך עד אין סוף?
          איך הטיבטים האלו עשו את השינוי? איך הם שמו את המוח לפני הגוף?
          שמעתי פעם מחכם אחד שיש בגוף האדם 3 איברים שאחראים על ההחלטות שלנו בחיים
          1. מוח- שם מתקבלות ההחלטות השכליות.
          2. לב - שם מתקבלות ההחלטות הרגשיות.
          3. כבד- שם מתקבלות ההחלטות הבהמיות.
          והאדם שממשיל את שכלו על הכול ושולט בהם הוא נקרא מלך king (אותיות מוח,לב,כבד)
          אני עדיין מקבל החלטות מהכבד
          אבל בזכותכן ובזכות התוכנית אצליח לעשות שינוי ולשלוט בעצמי
          ואיזו הרגשה נפלאה זו השליטה העצמית?- ממש מלך! king

          תודה לכולכן על הלימוד הנפלא הזה
          גיא love

          נ.ב
          אם האחראי על הפורום קורא שורות אלו
          יש לי בקשה צנועה לשיפור
          אם אפשר להוסיף עוד רגשונים שנוכל להביע את רגשותינו בצורה ציורית(תמונה שווה אלף מילים..)
            •    
            • מעניין מה שכתבת

            • מאת:
            • נשלח בתאריך: 31-08-2009 09:55
            על שלושת האברים.
            שמת לב לדמיון בינם לבין האגו-איד-סופר אגו של מיודעינו?

            אני חייבת לשתף אותך במשהו...
            פעם, באחד הקורסים שלקחתי על שינוי התנהגות והעצמת המטופל, אני ועוד כמה עשרות דיאטניות,
            שאלתי(נו) את המרצה ללא הרף את השאלה שאתה שואל: "למה"?
            למה הצורך הנפשי מתורגם לאכילה?
            למה ההבנה של הנזק שבעניין אינה מופנמת?
            למה אנשים בוחרים להשאר היכן שרע להם?
            למה.....?
            התשובה הממצה שלו לכל השאלות האלו הסיטה את הפרוז'קטור מחיפוש התשובה לחיפוש פיתרון הבעיה.
            התשובה שלו הייתה, ובשיא הרצינות והכוונה: "ככה"
            אני כמובן לא ממעיטה בערך הבנת הסיבות להתנהלות שלנו,
            אבל אני באמת חושבת שהרלבנטיות שלהן להשגת השינוי מוגבלת ומוערכת יתר על המידה.
            במקום לשאול: "למה אני תמיד חוזר לאותה הדרך"? (זו עם הבור, כן?)
            הייתי שואלת אותך: "מה איפשר לך בפעמים קודמות לבחור בדרך אחרת?"
            "מה צריך לקרות, בשביל שתוכל לבחור בדרך הטובה לך שוב?"
            (רמז, תשובה אפשרית רשומה בגוף הפוסט שלך smile )
            יום נעים שיהיה
              •    
              • יש לי תשובה לשאלה שלך

              • מאת: guyr13
              • נשלח בתאריך: 31-08-2009 10:59
              אני כבר הספקתי ללמוד על עצמי שאני אוכל שאני חווה רגש מסויים
              הרגש יכול להיות שלילי או חיובי כלל לא משנה ואז במקום להחוות את הרגש אם הוא חיובי או להתמודד איתו אם הוא שלילי אני בוחר לאכול
              למה לאכול? כי זוהי הדרך הקלה,המהירה והקצרה אולם "אליה וקוץ בה" בסוף אתה מוצא את עצמך עמוק בבור (סחטין על הבור שתפס מרכיב חשוב בשיחה שלנו)
              הדרך השנייה קשה במקצת,ארוכה ואיטית אך בסופה מגיעים לחוף מבטחים,לגן עדן
              זה מה שאיפשר לי לבחור בדרך האחרת- הסוף הנפלא שלה
              כן כן גם בחיים אין קיצורי דרך
              קשה באימונים קל בקרב
              מי שטורח בערב שבת אוכל בשבת
              רבים הם הביטויים והפתגמים שמלמדים אותנו שיש אור בקצה המנהרה
              אני בוחר בדרך הזו
              באמת מיותר להתעסק בדרך השניה(עם הבור)
              יום נפלא וניפגש בדרך...
                •    
                • ואני אומרת....

                • מאת: nogamannor
                • נשלח בתאריך: 31-08-2009 13:14
                Keep things simple....
                שנים של טיפולים, שיחות, תובנות, מודעות, דיאטות, דמעות, אושר, שמחה והרבה הרבה קילוגרמים שעלו וירדו ועלו וירדו וחוזר חלילה הביאו אותי לאחת התובנות המשמעותיות בחיי :
                לשמור על פשטות.
                אנחנו כל הזמן רודפים אחרי העוד - עוד כסף, עוד תואר, עוד מעמד, עוד אוכל...אפשר להסתפק במה שצריך. לא צריך כל הזמן עוד.
                בגלל שהייתי שם ובגלל שאני יודעת שלפעמים השכל והמודעות שלנו פשוט דופקים אותנו (בעיקר בדיאטות, כי אנחנו מאד מתוחכמים) אני מזמינה אותך להצמד לבסיס (גם בהקשר של ההודעה הנוספת שכתבת לגביי הקושי להצמד לתוכנית). לעשות דברים בצנעה, בפשטות, בלי לחפש את התחכום ואת ה...עוד.

                בהצלחה! smile

    •    
    • חזה עוף צמחוני? :)

    • מאת:
    • נשלח בתאריך: 26-08-2009 17:07
    היייי!
    שמתי לב כרגע שאת החזה העוף הצמחוני, שממנו אני אוכלת בצהריים 2 יחידות, כפי שכתוב בתחליפים, כאשר כל אחד שווה לכ-80 גרם.
    אבל יחידת חלבון בשר היא 100 גרם...
    אז המנה הבשרית היא לא כפי שכתוב בתחליפים- 2 שנצלים/ חזה עוף/ צמחוני וכד' לא??

    בקיצור, אם אני אוכלת חזה עוף צמחוני- כמה מותר לאכול כמנת בשר - 1 או 2? (תפריט 1200 א)

    תודההה
      •    
      • היי איולוש (ככה כותבים? confused )

      • מאת:
      • נשלח בתאריך: 27-08-2009 08:49
      הכי פשוט לבדוק מה הערך הקלורי של כל יחידה כזו.
      רשמי לי, או לפחות כמה קלוריות למאה גרם ואני כבר אעשה את החישוב.
      כך אוכל לענות לך בדיוק, כמה יחידות מהחזה הצמחוני את יכולה לאכול.
      להשתמע smile
        •    
        • היי דנההה

        • מאת:
        • נשלח בתאריך: 27-08-2009 20:57
        כן ככה כותבים..איולוש :)

        אז ככה, החזה עוף הצמחוני 143 קלוריות ל100 גרם (ליחידה, 70 גרם)

        והנה עוד כמה שאני בדר"F אוכלת ואני סקרנית עליהם
        המבורגר צמחוני- 133 קלוריות ל100 גרם (75 גרם ליחידה)

        ושניצל צמחוני- 117 קלוריות ל100 גרם, (83 גרם ליחידה)

        כמה מותר לאכול בכל אחד מהם, כיחידת בשר??
        ובנוסף, האם יש סוגים ספציפיים שאת מכירה, לא צמחוניים, שאפשר לשמש כ2 מנות בבשרי?

        המון המן המון המון המהמהמהמהווווןןן תודה!!

        לחיי חיים רזים יותר :)
          •    
          • מממממ...? confused

          • מאת:
          • נשלח בתאריך: 30-08-2009 00:50
          •    
          • איולוש yo

          • מאת:
          • נשלח בתאריך: 30-08-2009 14:52
          עכשיו את מדברת cool
          מהחזה עוף צמחוני, 2 יחידות מהוות מנת בשר
          גם מההמבורגר הצמחוני
          מהשניצל הצמחוני זה שתיים וחצי יחידות, אבל אני הייתי מעגלת לשתיים wink
          את השאלה האחרונה לא הבנתי confused
          את שואלת לגבי בשרים מהמוכנים למיניהם, כמו מאמא עוף וכאלה, ששתי יחידות הן מנת בשר?
          דברי אלי...
            •    
            • דנה!!

            • מאת:
            • נשלח בתאריך: 30-08-2009 23:56
            איזה כיף עשית לי תיום...2 יחידות יאמי :)
            כן בדיוק, לגבי הבשרים המוכנים..האם יש בשר שאני יכולה לאכול 2 יחידות ממנו? אני אוכלת בינתיים את הצמחוניים, כי זה יותר משביע אותי 2 יחידות..
            אבל בין לבין אני אשמח לאכול קצת בשר! אז מהם סוגים ספציפיים שאת מכירה של בשר (כגון חזה עוף הודו וכדומה) שאני יכולה לאכול ממנו 2 יחידות? (אם יש כזה)

            המון תודה, התוכנית הזו עושה אותי אופטימית מיום ליום..אני מרוצה!! ואתן כולכן פה מדהימות..
              •    
              • איולוש!!!

              • מאת:
              • נשלח בתאריך: 31-08-2009 08:54
              אם תרשמי כאן ערכים תזונתיים של בשרים מוכנים שמדברים אליך, אוכל להגיד לך כמה לאכול כמנת בשר.
              אין לי דרך לדעת ללא עזרתך, יש כל כך הרבה מוצרים.... dizzy
              יאללה, לעבודה smile
    •    
    • לדנה - ריבה דיאט

    • מאת: priki
    • נשלח בתאריך: 30-08-2009 11:08
    בחוברת מותר לאכול כפית ריבה דיאט , האם הכוונה לריבה לייט כיוון שאני לא מצאתי בשום מקום ריבה דיאט , וההבדל בין דיאט ללייט משמעותי מאוד
      •    
      • היי פריקי

      • מאת:
      • נשלח בתאריך: 30-08-2009 14:54
      למייטב ידיעתי, ההבדלים בין ריבה לייט לדאיט קטנים מאד ולכן הכוונה בחוברת היא לאחת מהשתיים.
      בהצלחה!
    •    
    • הי דנה

    • מאת: yafit
    • נשלח בתאריך: 27-08-2009 09:44
    לא רשום כמה קלוריות זה כל פרוסה. חישבתי מבחינת קלוריות יוצא 80 קק"ל (אפילו פחות)
    בשקילה כל פרוסה יוצאת 50 גר.
    אז איך להתייחס לפרוסה ע"פ הקלוריות שאז הפרוסה מהווה מנת פחמימה אחת.
    או ע"פ המשקל שאז הפרוסה מהווה כמעט 2 מנות פחמימה?
    מקווה שאפשר להתיייחס כמנת פחמימה אחת כי אם לא אז יוצא שאני אוכלת 12 מנות פחמימה ביום במקום 6...
    תודה!
      •    
      • וואלה, סיבכת אותי confused

      • מאת:
      • נשלח בתאריך: 27-08-2009 12:37
      בואי נראה, אם ל 100 גרם יש 176 קלוריות וכל פרוסה שוקלת 50 גרם,
      הרי שכל פרוסה מהווה 88 קלוריות, שזה קצת יותר ממנת פחמימה.
      המסקנה ברורה....
      כל פרוסה כזו מהווה מנת פחמימה ולא שתיים.
      בהצלחה!
    •    
    • לחם בראשית

    • מאת: yafit
    • נשלח בתאריך: 25-08-2009 13:32
    שלום רציתי לברר על הלחם בראשית הלחם "קלחם"
    סימון תזונתי: אנרגיה 176 פחמימות 28.4 סיבים תזונתיים 10.9 שומנים 2.1 חלבונים 10.8 נתרן 278
    הלחם שוקל 1.4 ומכיל כ 30 פרוסות (אפילו 32) מכובדות בגודלן. לפי החישוב שעשיתי כל פרוסה מהווה מנת פחמימה. רציתי לוודא שאכן הלחם בסדר והוא לא ייפגע בתהליך הירידה במשקל. תודה רבה!
      •    
      • היי יפית,

      • מאת:
      • נשלח בתאריך: 27-08-2009 08:45
      הערכים הקלוריים שנתת מצביעים על כך שאכן מדובר בלחם קל, אבל בסופו של דבר, הכל תלוי בגודל הפרוסה.
      רשום שם כמה קלוריות יש בכל פרוסה?
    •    
    • נעילה בראש...

    • מאת: beraleb
    • נשלח בתאריך: 25-08-2009 16:16
    לפני ימים לא רבים לקראת שקיעה... התאספנו פילות המדבר ובהתרגשות רבה המתנו להיפופוטומוס מהחווה שממול.
    עם הגיעו הוא סיפר לנו את המשל הקסום על הפיל שחרף גודלו היה נעול במוחו על החוסר יכולות שלו.
    ואני, פילונת קשקשנית שכמותי נזכרת בכל פעם שאני אוכלת את המנה המותרת במשל הפילים.
    מסתבר כי קשה לי להתענג עד כלות מהמנה המותרת חרף היעוד הברור שלה.
    עדיין אני תקועה בצורך להתייסר מאכילת טילון, חרף המציאות המחייכת שכבר נטלה ממני כמעט 11 ק"ג .
    האם זה ילווה אותי עד כלות????????????????????

      •    
      • רק להיום אני משחרר נעילה

      • מאת: guyr13
      • נשלח בתאריך: 25-08-2009 20:16
      היי,
      .99% מחיינו עד עכשיו עברו בציפייה למחר שיבוא, תמיד עם התקווה שהנה הדברים הולכים להשתפר, או במחשבה ש "רק אם אשיג את זה או את זה, ארגיש שהצלחתי."
      האם שמת לב לכך שהציפייה למחר היא הניסיון של המוח להרחיק אותך מהרגע הזה?
      המחשבה אינה יכולה להתקיים כשאתה מודע לרגע ההווה, מפני כשהמחשבה נפגשת עם מודעות לרגע ההווה היא מתפוגגת.
      ולכן המוח שטבעו חשיבה מתמשכת, כל הזמן "משליך אותך" במחשבה לעבר או לעתיד.
      הגיע הזמן לשנות את הציפייה למחר לציפייה להיום ולכל הרגעים שממנו היום הזה מורכב.
      כשאנו מצפים להיום אנו מביאים את המודעות שלנו להווה ושם נמצא הכח האמיתי לפעול, ליהנות ולהרגיש טוב.
      אנו נותנים תוקף ליום הזה. איננו יכולים לשנות את העבר או העתיד והמקום היחידי בו יש לנו השפעה זה הרגע הזה.
      היום הזה הוא אינו רקע שאפשר להתעלם ממנו, הוא מכיל בתוכו את התמצית ואת הניחוחות של החיים, של חיינו.
      אני בא להציע כאן משהו נוסף ושונה מלכתוב בתחילת היום תסריט של כיצד היום שלך יראה,
      מדובר כאן בהזכרות.
      בלהרים את הראש כמה שיותר פעמים ביום, להתבונן ולומר "הציפייה להיום" ובאותו הרגע להתעורר אל היום הזה ולדעת שהחיים מתרחשים היום ולכן עלינו להתמקד בלהפוך את היום הזה ליום הכי מאושר שאנו יכולים.
      אמרו את צמד המילים הללו "הציפייה להיום", פתחו את החושים ותספגו את כל מה שאתם יכולים לספוג מהרגע הזה.
      כל הפוקוס שלכן יחזור להיום, לרגע הזה והכח שלכן יחזור הביתה.
      זהו מן איחוד כוחות כשאתה אומר "הציפייה להיום" ומתבונן במה שקורה סביבך, ברגע זה האנרגיה המפוזרת שלך שבה הביתה.
      לפתע אתה יודע שהיום הזה הוא הדבר החשוב ביותר, הרגע הזה הוא הדבר האמיתי.
      "הביטו אל היום הזה, כי אלה הם החיים, החיים של החיים.
      במסלולם הקצר נמצאים המגוונים והמציאויות של הקיום שלנו
      האושר העילאי של הצמיחה; התהילה שבפעולה; התפארת שביופי;
      מפני שהאתמול הוא רק חלום, והמחר הוא רק חזון:
      yo אך יום שחיים אותו בצורה טובה הופך כל אתמול לחלום של שמחה, וכל מחר לחזון של תקווה. yo
      הביטו היטב לעבר היום הזה...והחלפו את הציפייה למחר לציפייה להיום.
      אם אני לא טועה גם בחוברת שלנו מדברים שם על העניין של "רק היום"
      אז...
      רק היום אני אוהב את עצמי
      רק היום אני בוחר לעשות תוכנית כמו שצריך
      רק היום אני גובר על היצרים הרעים
      רק היום אני דואג לבריאותי
      רק היום אני הולך לפגישה
      רק היום אני מוותר על המתוקים(לא מצאתי משהו באות ו')
      רק היום אני זוכר את ההצלחות שלי
      רק היום אני חולם על היום
      רק היום אני טועם רק מה שמותר ובזמן שמותר
      רק היום אני יודע שאני יכול
      רק היום אני כובש את יצריי
      רק היום אני לומד על עצמי
      רק היום אני מקפיד לבצע מה שכתוב
      רק היום אני נושא באחריות
      רק היום אני סולח לעצמי
      רק היום אני עושה פעולות
      רק היום אני פונה לעצמי באהבה
      רק היום אני צועק "הצילו" אם אני חלש
      רק היום אני קולט מסרים
      רק היום אני רושם מה שאני אוכל
      רק היום אני שומר על בריאותי
      רק היום אני תורם משהו ליקום ולאנושות
      אם נשנה רק יום אחד שינינו את כל חיינו
      באהבה love
      גיא
      (החלק הראשון מועתק ממאמר שנכתב ע"י אלכס זיו והבאתי אותו כלשונו)
    •    
    • עבודות תחזוקה באתר

    • מאת: dietaclub
    • נשלח בתאריך: 26-08-2009 14:38
    ברצוננו לעדכן כי בימים הקרובים מתבצעים עבודות תחזוקה באתר אשר יכולות לגרום לשיבושים בגלישה ובנגישות לדפים מסוימים.
    אנו עושים ככל שביכולתנו לחזור במהרה לשגרה.
    תודה על הסובלנות וסליחה על אי הנעימות הזמנית.
    •    
    • בקשת עזרה מכל ציבור המצטמקים למינהו....

    • מאת: beraleb
    • נשלח בתאריך: 25-08-2009 13:03
    נעלם לאחרונה היפופוטם חינני בשם גיא!!!
    כל הפילות בחווה לבשו על עצמן יגון מפאת געגוע....
    כל מי שיביא/ תביא למציאתו והשבתו לפורום תזכה לליטוף מנחם על גבה באמצעות חדק רך!!!! ((זה שווה משהו משהו אפילו יותר מעיסוי אירוודה בן שעה)). .בתקקוה, דאגה וגעגוע חוות "פיל(א)ות המדבר".
    אגב, געגועים שורפים גם קלואיות או רק את הלב???????????
      •    
      • לא, איני עילגתת...

      • מאת: beraleb
      • נשלח בתאריך: 25-08-2009 13:05
      כנראה הגעגועים הביאו להקלדה שגויה...
      כאשר נאמר בתקק ה= הכוונה הייתה לתקווה... של לדבר על קלואיות שהינן קלוריות כמובן!
      אהיה יותר זהירה להבא!!!
      •    
      • ההיפו הלך לרעות בשדות זרים

      • מאת: guyr13
      • נשלח בתאריך: 25-08-2009 19:21
      שלום חברות יקרות,
      אני משתדל כמעט מדי יום להיכנס ואני קורא את כל ההודעות
      אני מתקשה להגיב על רוב ההודעות מכיוון שהינן הודעות טכניות ואין לי את הידע הנרכש להשיב עליהן
      יש פה אנשי מקצוע נפלאים שמגיבים בצורה עניינית ומקצועית לכולם
      אני חושב שהבעיה שלי קצת שונה
      אני עדיין נמצא בשאלה "למה" אני אוכל? וטרם הגעתי לשאלה "מה" לאכול? "כמה" לאכול? וכו'
      למה אני מוצא נחמה באוכל?
      למה במקום להתמודד אני בורח?
      למה אינני מצליח לשבור את מעגל הקסמים הזה?
      למה אינני מצליח להוציא את השינוי המיוחל מהכוח אל הפועל?
      התשובה ל"למה" מטפלת בשורש הבעיה
      התשובה ל"כמה" מטפלת בסימפטום

      אז ההיפו יושב לו בצד ומתבונן ומחפש תשובות לשאלות
      תשובה למדוע גם שאני יודע שאני יכול להוציא את היתד עדיין המוח מסרב לזרום איתי בנושא ונותן לי רק סיבות למה זה קשה ולא אפשרי במקום למה זה כן אפשרי
      אוהב את הפורום היקר הזה love
      גיא

    •    
    • בלוש יקרה!

    • מאת:
    • נשלח בתאריך: 23-08-2009 08:47
    תודה רבה על שאת כאן, על הסבלנות, המקצועיות, החום והשמחה.
    תודה שעזרת לי לצאת לחופשה בלב שלם ורגוע inlove
    כן תירבי yo